כובע-הגרב הוא סמלו של צבא-אינדיוידואליסטים. תכונתו העיקרית היא שאפשר לחבוש אותו באלפי צורות. אין לך שני חיילים הלובשים את כובעיהם באותה צורה בדיוק. האחד חובש אותו כ״סירה", דוגמת הכובע הסקוטי. השני מפשיל את שני הקצוות בקרנים חדות, והריהו נראה כחייל ספרדי. שלישי מסתיר את הקצוות בכלל ונראה כפלח ערבי, או מוז׳יק רוסי. רביעי מוריד את הקצוות על האוזן השמאלית, וכובעו נראה כמצנפת-לילה מן הסוג שהיה נהוג באירופה לפני מאתיים שנה. חמישי נראה כלץ בחצרות-המלכות בימי הביניים. שישי מוריד את הכובע על הפנים, והקצוות נראים כעצם בשערה של אשה כושית. בקיצור - האפשרויות בלתי-מוגבלות. הנה לך מוצא חפשי לביטוי עצמי, לגילוי האינדיוידואליות של החייל.
החייל אוהב את כובע-הגרב יותר מכל מלבוש צבאי אחר. אין הוא יוצא מצריפו ללא כובע. אפילו הגנדרנים, שאינם חובשים כובע בשעת ארוחת הבוקר פן יקלקלו את התסרוקת שעמלו עליה 5 דקות יקרות מזמנם החפשי, גם הם נושאים אתם את הכובע, כשהוא מקופל מתחת לכתפיה השמאלית.
ביחידות מגובשות הופך הכובע לסימן-היכר קיבוצי. ב״אי-שמ״ים אחדים נוצרה התחרות ממש - יחידה אחת חובשת את הכובע כסירה, השניה כתרבוש, השלישית מעמידה את כולם בצל בהופיעה למפקדבוקר כשכובעיה דומים למצנפות-ליצנים.
ועוד תכונה לכובע-גרב: הוא שימושי מאד. יכול אתה להשתמש בו כמעט לכל צורך שבעולם. כשאתה עומד על המשמר בליל קר, ונדמה לך שנקלעת לקוטב הצפוני, הנך מוריד אותו מעל לאזניו וחם לך. אם קר לך בצוארך - הפוך את הכובע לסודר. אם ברחת מן המחנה ואתה מתגנב לחזור דרך הגדר ומגלה את השומר במרחק שני מטרים ממך, הורד את הכובע על פניך המבריקות - (הסתר מראיה!) - ושוב לא יראה אותך.
בלכתך ברחובות העיר בשעת החופש, הכובע הוא המכריז עליך כי חייל אתה, והוא מפנה אליך את עיני הבחורות החמודות...