הפיקנטי: מפקד הפלוגה עומד דום לפניך ואתת מוכן לאמר לו את כל אשר התכוננת לאמר במשך השבוע האחרון.
והנה - גל של קור מציף אותך, וקול אדיר זועק באזניו. לרגע קט אינך מבין מה קרה - סבור אתה שהאויב פרץ ללב העמדה וידיך מחפשות באופן אינסטינקטיבי אחר הסטן הטעון.
אולם, בפקחך את עיניך מתברר המצב לאמתו - המם-כף לפניך, שמיכותיך בידיו ופניו סמוקות מרוב שאגה:
״לקום - ק-ו-ם - יותר מהר, נו, כבר, קומו - הקשב - מהר - לקום - כולם לובשים גופיות ויוצאים לרחבה להתעמלות בוקר״.
אתה מסתכל בשעון. השעה 5.45 בדיוק.
שכנך מימין מנענע ברגליו כדי להוכיח למפקד כי החל לזוז. שכנך משמאל מתרומם על מרפקיו וממצמץ בעינים. אתה מתהפך לצד השני ומחכה שמפקד הפלוגה יופיע מחדש בחלומך.
אולם במקום המ. פ. מופיע לפניך המ. כ., ואין הוא חושב כלל לעמוד דום לפניך. במשיכה המעידה על שנים של נסיון, הוא מסיר את שמיכותיך שנית, והפעם הוא מוסיף טפיחה קטנה, בקשיש, כדי לעודד אותך. ואכן, עידוד זה מועיל - כשהוא מלווה כמה בטויים עסיסיים שאין להם כל סיכוי לעבור את הצנזורה האזרחית.
רועד מקור אתה יוצא לרחבה. שיניך נוקשות. אתה ממהר להצטרף לשורה - אולם השורה איננה. המדריך-המעמל טרם הופיע. חבורותחבורות עומדים הטוראים ברחבה, וברגע זה אין הם דומים לתמונה שעל גבי השער ב״העולם הזה״.
סוף-סוף מופיע המם-כף המעמל. הוא מסדר את השורה, מעמיד אותך כמה דקות ב״דום״ למען תתיחד עם הקור, מעיף עליך מבט בקורתי וצועק: -
״ריצה קלה - ר-ו-ץ! ״
אולם אל תניח לביטוי שיטעה אותך. הריצה הקלד, אינה קלה כלל וכלל. היא נמשכת 20 דקות ללא הפוגה. אתה מנענע את כתפיך בקצב, נושם כמו סוס-יאור הנוטה למות, וכשאתה מעיף מבט חטוף אחורנית