הקרב, המאפשרת לך לישון בכל צורה שהיא ובכל מקום שהוא בלי כל כיסוי.
*
אני יוצא עם שלמה כדי ״לארגן״ שמיכה. לבסוף אנחנו מגלים שתים. אנחנו נצמדים זה אל זה ומתכסים. הפעם אנחנו מצליחים להרדם.
כעבור שעה קלה מעוררים אותנו. עלינו לצאת עם הכיתה של נחמן כדי לתפוס משלט במזרח המחנה, מרחק מאה מטרים. בינתיים מאיר השחר והשטח גלוי לגמרי. הראשון והשני קופצים. מיד מתחילים הכדורים לזמזם מעל לראשנו. אין דבר - עלינו להגיע. אני מחזיק בידי האחת את הרובה וביד השניה אני מהדק אל גופי את תרמיל התחמושת - ורץ אל המשלט. הכדורים עוברים בגובה מעל לראשי. האויב אינו מכוון לטווח הנכון.
במשלט אנחנו מסתדרים בהגנה היקפית. לשלמה ולי מקציבים עמדה הפונה דרומה. הגב אל האויב. העמדה נבנתה עוד בימי האנגלים, והיא יפה עד מאד - שקי חול עד גובה החגורה לשלשה צדדים, ומעלה הגבעה בצד הרביעי. בטחון אידיאלי.
מתוך העמדה יש לנו תצפית נהדרת - אני רואה את חורשות באב-אל-ואד, את בית-ג׳יז העזובה, את חולדה הערבית ואת דירמוחיסין בדרום. מכל הצדדים ישנן עמדות מצוינות לצלפי האויב. אולם הסביבה עזובה לגמרי, אינני מרגיש בכל תנועה שהיא.
אנחנו ״מסתדרים״ בעמדה, שוכבים על הגב ומסתכלים בשמים. שנינו רעבים ככלבים. מאז אתמול בצהרים לא אכלנו, אך יודעים אנחנו שאין מזון במקום. אולי תבוא תגבורת ותביא לנו אוכל.
ליעקב הקטן, השוכב לו לבדו בעמדה משלו מרחק צעדים אחדים, משעממים החיים. הוא בא אלינו כדי לבקש סיגריות להשקטת הרעב, ושוכח לחזור. יעקב הקטן הוא פליט שבא לארץ לפני חדשיים ממחנה הסגר נאצי. יש לו על מה לספר.
באמצע הסיפור מתחילה תזמורת-הבוקר שציפינו לה. האויב