המכונית קרבה. אמנון מסתכל בי. אני השתגע.

עתה פועל גם לאה שלוש. אני שומע אותו בברור. ״הלו לאה שלוש, הלו לאה שלוש, מברק עבורך, עבור!״

גם לו אין עונים.

מה קרה למרכזת? אולי נתקלקל המכשיר? או שמא נהרג האלחוטאי ?

״הלו לאה אחד, הלו לאה אחד, מכונית של האויב בדרך, אני חוזר - מכונית של האויב בדרך, אני רואה את האורות, אני רואה את האורות, אתה שומע אותי ? אתה שומע אותי ? עבור!״

המרכזת אינה שומעת אותי.

״הלו לאה שתים - מברק עבור לאה אחד - עבור!״

״הלו לאה אחד - בסדר, בסדר, בסדר, עבור!״

נראה שהמחלקה השניה הצליחה לבוא במגע עם מפקד הפלוגה באמצעות רץ.

״הלו לאה שתים - אני מדבר ללאה אחד - הפקודה היא לא לפתוח באש עד שהמטרה ברורה לגמרי - הסימן לפתיחת אש הוא צרור של מקלע - - האם זה ברור ? - עבור!״

״הלו לאה אחד - רות - סוף!״

בינתים נעצרה מכונית האויב במרחק מאה מטרים וכיבתה את האורות. האויב לא ראה אותנו, אך יודע כי כוחותינו צריכים להיות בסביבה. אם יזוז עוד חמשים מטרים קדימה יעלה על המוקשים שהונחו על ידי החבלנים שלבו ויושמד על ידי הפיאט.

פתאום מטרטרת מכונת היריה שלנו. האם השתגע האיש?

האויב עונה באש. הכדורים עפים אלינו ממש. האנשים מתכופפים בשוחות שלהם. מישהו זוחל לידי. הוא לוחש לאמנון: ״אחד האנשים התעצבן. הוא שמע רשרוש וחשב שהאויב מתקרב לקראתנו״.

לכל הרוחות, כך מתחרבנת פעולה.

האויב ממשיך לירות אלינו. המכשיר שלי משגע אותי - עתה אין לי גם קשר עם ״לאה שלוש״. פתאום יש לי רעיון - אולי נגמרה

95