לנו לנוח יום שלם בבית - הוא קילל את המפקדים המוציאים אנשים לקרב בלי לאמנם כראוי. מובן מאליו שהוא רטן לפני כל ארוחה וארוחה. האהלים שלנו לא מצאו חן בעיניו. הפיקוד הוא מטונף, וכן כל הצבא.
אינני יודע אם היה לכם פעם רוטן מקצועי כזה במחלקה. הוא מסוגל להמאיס את החיים על כולכם. החיים קשים למדי גם בלאו הכי, האוכל אינו מצטיין תמיד לטובה. ואיש אינו אוהב לשבת בהפצצת פגזים. ואם לא קל לסבול זאת כשאתה מחייך ומתלוצץ, הרי כשחבריך רוטנים ומחמיצים פניהם, אי אפשר להחזיק מעמד.
אלישע בא לא מכבר מפולין, וסבור היה שגם כאן כל אדם רודף אותו ורוצה ברעתו. תמיד חשב שהוא מקופח - בחלוקת הסיגריות ובתור לשמירה.
לא, אלישע לא נוצר להיות חייל. כשחזרנו מלטרון אחרי הפצצת תותחים של שלוש שעות נמצא אלישע לידי בחיל המאסף. חברינו נשאו אתם פצוע שרסיס של פגז שרט את חזהו וכולו היה מגואל בדם. כשאלישע העיף בו רק מבט אחד, זרק את הרובה על הארץ וסרב לצעוד אפילו צעד אחד. היתה דרושה מימיה שלמה של מים ששפכנום על פניו, לתוך פיו, אפו ואזניו, כדי לעורר אותו לחיים ולהניעו להציל את חייו.
ולפיכך כשבא דוד, הס.מ.מ. שלנו, והודיע שעומדים אנחנו לקבל פיאט וכי אלישע יהיה הפיאטיסט ״מספר אחד״, התיחסנו אל הדבר כאל בדיחה. דוקא אלישע! הרי זה מצחיק את התרנגולות!
הפיאט הוא נשק הפועל בטווח קצר מאד. המפעילו נאלץ להתקרב אל האויב - טאנק, משורין או עמדה מבוצרת - עד למרחק קטן. לכך דרושים אומץ-לב והעזה.
ואין זה הכל. משקלו של הפיאט, נוסף על כל שאר מעלותיו,
הוא 15 ק״ג, יותר ממרגמה של שני אינטשים. האם יכול מישהו לתאר לעצמו שאלישע יסחב מעמסה כזאת על גבו במצעדי-הענק שלנו, אותו אלישע שהיה רוטן, כשנצטווה לסחוב חמש מאות כדורים רזרביים של המקלע ?