לדעת את אשר הוא עושה, את מקומו במערכה הכללית. בידעו את תפקידו הוא פועל ביתר יעילות.
אני מרגיש את עצמי היום רענן ושמח. אמנם, האלחוט הארור מעיק על כתפי, אך בכל זאת קל הוא מן המקלע והפיאט.
אנחנו הולכים והולכים והולכים. בסתר לבנו מתנחמים אנחנו בעובדה שלא נחזור באותה דרך - אחרי שנכבוש את מחנה המצרים ונשמיד אותם, נשאר ונתבצר במקום.
אין זה תענוג להסתער על האויב כשאנטאֵנה מרחפת מעל לראשך...
אחרי שעתיים של הליכה אנחנו שוב עייפים. מדי פעם בפעם נעצר הסייר ההולך בראש הטור הענקי, ואנחנו נשכבים על הארץ. במחנה האמונים צפינו במקרה זה שמאלה וימינה, בהתאם לפקודה. אך עתה מסתכלים אנחנו לכל היותר בכוכבי השמים.
אנחנו הולכים בשדה, עוברים את הכביש, מסילת הברזל והואדי ומגיעים לחולות החוח. מרחוק נשמע שאון גלי הים. אני יודע שעתה אנו נמצאים כבר בעורף האויב.
הליכה בחול מעייפת עד מאד. החול חודר לנעלים ולגרבים. מפעם לפעם יורים המצרים, ולפי קול היריות קל לנו לעמוד על המרחק הקטן והולך בינם ובינינו.
סוף סוף מגיעים אנחנו לנקודת ההיערכות, בדיוק ממערב לאויב.
אנו רחוקים ממנו לכל היותר שלוש עד חמש מאות מטרים. יחידה אחרי יחידה עוזבת את הטור שלנו ונעלמת בחשכה לתפוס את עמדתה, מוכנה להסתערות. פה ושם אנחנו לוחצים יד חברים מיחידה אחרת ולוחשים: ״בהצלחה״.
״בהצלחה״ פירושה, בנסיבות אלו - ״שתחזור חי״.
עלי לפתוח את הקשר האלחוטי. אני שם את האזניות מתחת לכובע הפלדה, מותח את האנטנה ומדבר לתוך הפיה:
״הלו יצחק, הלו יצחק, הודע עצמת אותותי...״
אין תשובה.
האם תחזור פרשת עיראק סווידאַן, כשנתקלקל הקשר האלחוטי בדיוק ברגע שהאויב נכנם לטווח של קרב-מגע ?