אני מקלל לתוך הפום. יקח האופל את הממזר שהמציא את המ.ק.21 המטונף הזה. צחוק הגורל - לרוץ בהסתערות כשעל גבך מכשיר-אלחוט שאינו פועל!
והנה מופיע יצחק, האלחוטאי של המחלקה השניה. ברור שאחד משני המכשירים שלנו מקולקל. בבסיס עבדו שניהם בסדר.
מילא, אין מה לעשות. שנינו סוגרים את האנטנות וחוזרים ליחידותינו. הפלוגה תצטרך לפעול בלי אלחוט פנימי.
פתאום מורגשת תנועה בלתי רגילה מסביב לאמנון, המפקד היום על הפלוגה. האלחוטאי שלו, העובד במ.ק.20, נמצא בקשר עם מטה החטיבה בבסיס.
מה קרה ?
כהרף עין מתפשטת הידיעה: - פקודה מן המטה להפסיק את הפעולה ולחזור מיד לבסיס...
לעזאזל ולכל הרוחות!
עתה אנחנו נזכרים שהלילה תהיה שביתת נשק!
במחנה שמענו על הענין הזה, אף כי איש לא האמין בכך. בדמיוננו שביתת-נשק פירושה שבועיים חופש בתל-אביב עם הרבה הליכות לקולנוע עם חברות חמודות, ואחר כך אימונים הגונים בנשק חדיש ובשיטות חדישות המתאימות למלחמה החדשה.
אולם עתה, ברגע זה, שביתת-הנשק היא בעינינו שערוריה. אנחנו נמצאים במרחק של חצי קילומטר מאחרי האויב - וכמרחק של קרוב לעשרה קילומטרים מן הבסיס שלנו. שתי העובדות חשובות - אנו משתוקקים להלום סוף סוף במצרים הללו. ואנחנו סולדים מפני ההליכה לבסיס.
״אולי גמרו עם המפקד המצרי על מחיר ?״ אני מנדב כהסבר לענין.
״יתכן״, מסכים ירח, ״הרי אמרו לנו קודם שעלינו לכבוש את המקום בכל מחיר...״
בחזרנו לבסיס נודע שהמצרים תקפו את קיבוץ נגבה והפגיזוהו קשות. היתה אי-הבנה ביחס למועד היכנסה של ההפוגה לתקפה. בינתיים יימשכו הקרבות עד אשר יקבע האו״ם מועד סופי.