אנחנו קוראים למ.צ. ושרים להם את השיר. הם מבסוטים ומאחלים לנו, שנשכב כאן זמן רב ונספיק לסיים את השיר בנוחיות...
השעה מאוחרת. אנחנו מדברים בקול נמוך, שלא להפריע למ. צ. לישון. עברנו לנושאים רציניים יותר - לשאלות החבויות עמוק בלבנו: מתי תיגמר המלחמה ? האם עושים אנחנו את כל אשר יש בכוחנו לעשות כדי למגר את האויב ? האם נצליח להתרגל שוב לחיים ציביליים שקטים אחרי כל אשר עבר עלינו ן
מאוחר בלילה מגיע אלי קול חרישי.
״אורי ?״
״כן״.
״אתה בסדר ?״
״כן, תודה״.
״אתה רוצה משהו ?״
״כוס בירה קרה לא היתה מזיקה...״
האלמוני צוחק ונעלם. לפני כן הוא זורק לי משהו. חתיכת שוקולדה.
בקרב האחרון נשאתי את הילקוט שלו כשתשו כוחותיו.
הוויה מוזרה, קאלאבוש זה. למעשה אי אפשר להעניש אותך כשאתה נמצא בחטיבה קרבית. מה יעשו לך ? יפסיקו לך את החופש ז ממילא אינך מקבל חופש. יפסיקו לך את התשלומים ? מילא, שתי הלירות שאתה מקבל... ואילו הקאלאבוש אינו מבהיל אותך כשחזרת רק אתמול מעמדה מרופשת, שסבלה חמש שעות רצופות מאש כבדה של תותחים ומרגמות.
לפיכך תלויה המשמעת ביחידה קרבית אך ורק באישיותו של המפקד וברצון החפשי של הטוראי. אין לך דבר מסוכן יותר מאשר ההרגשה של הטוראי שנעשה לו עוול, שקופח, שלא ניתן לו כל שמגיע לו. כי החייל הקרבי הנהו, אחרי ככלות הכל, מתנדב במובן האמתי של המלה - אפילו אם גויס גיום של חובה.
הקרב על אישדוד ערער את מבנה הגדוד. פלוגה א׳ יצאה לחלוטין מכלל פעולה. מפקדה, אריה קוצר, שהיה זה מכבר לדמות אגדתית בחזית