בעינים בנסיון שוא לראות את התמונה מסביבנו. הכל מטושטש. מרחוק מופיע אופנוע מן הכוון השגי, רוקד לו בצורה משונה למעלה ולמטה, שריקה חדה, והנה הוא כבר נמצא מאחורינו.
הכל רוקד - גם העצים לצדי הכביש. מראיהם כמראה בחור תל-אביבי מנוער הזהב, הרוקד את הרומבה האחרונה - רציני ומצחיק כאחד.
אנחנו נאחזים בחצובות המקלעים בכל כוחנו, למען לא נפול ונתגלגל אחורנית על הכביש. תשעים וחמשה.
אנחנו שיכורים. זהו שכרון נהדר, שכרון מפוכח המחדד את כל חושיך. דמינו שרים. הג׳יפ שר. העולם שר מסביבנו. קטעי חרוזים עולים בראשי ונעלמים מיד. ״יהיו גלגלי ה״ממונעת״, לגלגלי הנצחון...״ ״בג׳יפ הדוהר כרוח...״ הקטעים אינם מצטרפים למבנה הגיוני. הם באים וחולפים כענני השמים.
אנחנו נכנסים לשטח בנוי. המהירות יורדת. ששים, ארבעים, שלושים. אנחנו מתעוררים כאחרי חלום, ומסתכלים איש בפרצופו של רעהו. אני משפשף את עיני. שרירי הפנים מתפרקים ממתיחותם.
האנשים לצדי הכביש מסתכלים בנו. אנחנו מכוסים אבק, פנינו זוהרים, המקלעים מזדקרים השמימה, חגורות הכדורים מתנוצצות מסביב לצוארינו. שיא-הכיף.
למחלקות הג׳יפים לא היתה הפוגה. הוטלו עלינו תפקידים רבים -בדיקת קוי האויב לאורך החזית, ״סיורים אלימים״ כדי לעמוד על הכנותיו לחדוש הקרבות, לחץ על הכפרים הערביים ממזרח לקו חולדה-כפר-מנחם.
19 ביוני, 1948. מחנה הגדוד
המשימה היא: פטרול נע לאורך גבולות ההפוגה, כדי לבדוק את הכוה הערבי לאורך גבול ההפוגה. אם ניתקל בערבים יש להיכנס אתם בקרב.