אנחנו מתקדמים שוב במהירות רבה אלברט ודוב כפופים מאחורי הנשק. כאן אזור הסכנה. מוטב לא לסמוך על אי-זהירותם של הערבים.
מרחוק - כמה ערבים וגמלים שחדרו לשטח שלנו. הם בורחים בראותם אותנו, אולם המכונית הראשונה זונקת מן הכביש ודולגת אחריהם. הערבים נעמדים, כשהם רועדים מפחד. הם מעלים את ידיהם למצחם. פלחים רגילים.
שלום כהן, ״הדובר הערבי״ שלנו, מחפש נשק בבגדיהם וחוקר אותם. הם מוסרים לו פרטים על השטח. כשאנחנו משחררים אותם, הם רצים מהר ובורחים.
אנו מתקרבים עתה לכפר הערבי סג׳ד, שהוא משכן ידוע ללוחמים הערביים. קרוב לגבול-ההפוגה אנחנו נעמדים מאחורי הרכס. רק ראשינו ונשקנו בולטים לאויב.
הלה אינו מתעמק בגיאוגרפיה של ההפוגה. הוא פותח באש ללא היסוסים מיותרים. הכדורים שורקים מעל לראשינו.
אנו שמחים. סוף סוף ניתנת לנו ההזדמנות להרביץ בנשקנו. אשר נותן את האות, והמקלעים יורקים אש.
״הפסק אש !"
אנחנו חוזרים ומסתלקים, אין טעם להכנס לקרב אש ממושך. תפקידנו לסייר את השטח.
אנו דוהרים לקראת הכפר גזזה ותופסים שוב עמדה מאחורי רכס. הכפר שקט, אך מצד סג׳ד עוד יורים בכיוון אלינו. חבל על התחמושת.
התפקיד נגמר. אנחנו דוהרים חזרה לאורך הכביש, אל הגשר המפוצץ. אלברט מינדלר היושב לפני, נראה כאופה אחרי יום עבודה, כולו מכוסה אבק לבן. אפרים, הנהג שלנו, נראה כאמודאי - ראשו כולו מכוסה בכובע, במשקפים ובמטפחת - הכל מכוסה בשכבה עבה של אבק. גם הנשק מאובק, ומפליא הוא שעבד כראוי.
הג׳יפים טסים במהירות של קרוב למאה ק״מ. אנחנו בטווח האש של האויב, שעודו יורד. עלינו. אך אין לו סכויים לפגוע בנו המהירות היא השריון היעיל ביותר.