הג׳יפ מתקדם ובמרחק צעדים אחדים נתקע מחדש. הפעם נפגע גם ירוחם. הוא עף קדימה והלם בראשו במקלע שלפניו. אך כל פצע אינו נראה.
רק עתה אני רואה שהחולצה שלי קרועה. אני מסיר אותה - חתך עמוק וארוך בכתף. אני קורא לעובדיה - והוא חובש את שני הפצעים.
לאט לאט אני חוזר לאיתני. אני נזכר שיש לי תפקיד. היכן מכשיר האלחוט ו המכשיר התפרק לחלקיו, מקצתם נשארו במכונה, ומקצתם הועפו החוצה. אני מחבר את החלקים.
״הלו נשר אחד - מברק לנשר שתים - עבור !״
רגע של צפיה. ״הלו נשר שלוש...״ המכשיר פועל.
פתאום מתקפל דוב. אנו מרימים אותו - הוא התעלף. כעבור רגע קט הוא מתאושש.
מצבו של ירוחם הולך ורע. אין הוא מדבר עוד. הוא יושב כשראשו מורכן.
איך שהוא אנו עולים חזרה על הג׳יפ. איני יכול לשבת - האבר המיועד לכך נחבט קשה. כל קפיצה הורגת אותנו מחדש. אך אנו חוזרים בכל זאת לכביש.
שאר הג׳יפים באים לקראתנו. הם תפסו שני נערים ערביים. אשר אשרוב חוקר אותם, ואחר כך שולחים אותם לנפשם. אחד, שנפצע קל בכדור המקלע, נחבש תחילה.
החובש שלנו פותח את התחבושות שלנו וחובש את פצעינו מחדש. ירוחם נשכב על הכביש ואינו נע. דב יושב כמנומנם. אני מטייל הלוך וחזור. כולנו עודנו סובלים מהלם.
אשר מרשה לעובדיה להחזיר אותנו למרפאה. עובדיה דוהר בכביש ויורד מפעם לפעם לשדה כדי להקיף גשר מפוצץ. בדרך עולה שלום על הג׳יפ שלנו. הוא נפצע עוד לפני שעה, בשעה שהערבים המטירו עלינו אש ועובדיה היה נאלץ לסובב כמה סבובים חדים בשטח פתוח, כדי להטעות את הצלפים. המקלע חתך לו את האף, והדם הותז על הג׳יפ כולו.
הנסיעה בשבילים הרעועים מכאיבה. כל קפיצה של הג׳יפ היא