״ובכן ?" - שואל המפקד ונושא את עיניו.
״ראיתי אותם״ - משיב השני, ״למעלה מאלף מכוניות מצפון לאישדוד״. הוא אומר את המלים בשלוות-נפש גמורה, כאילו סיפר, שקיבל קופסת-סיגאריות מאת האפסנאי. אין הוא אדם המתרגש בנקל. בבוקר נסע בלוית השליש הקרבי, כדי לבדוק בעצמו את אמיתות ההודעות. והנה חזר ואישר - ההודעות נכונות. כוח מצרי עצים עולה על תל-אביב.
*
לרגע קט מסתכלים השנים זה בפני זה. טיפוסים שונים מאד, כמעט הפוכים - שמעון אבידן מפקד החטיבה הוא טיפוס רגיש, עצבני, מסוגר, לוחם מטבעו, בעל עבר סוער של מהפכן, ראש מחתו אנטי-נאצית, מפקד קומאנדו, איש פלמ״ח. סגנו, ״מאירקה״ דוידסו, הוא קבוצניק ואיש-הג׳מאעה, קר-רוח, חסון ושופע מרץ.
אין להם צורך להחליף דיבורים. העובדות ידועות לשניהם. גם משמעותן ברורה. המצרי עולה על תל-אביב. הוא מצויד בכל הנשק הכבד. בינו ובין העיר יש... יש מה ?
אין כלום. כוח של שתי פלוגות, שורה דקה של צעירים מצוידים ברובים, מקלעים ובקבוקי מולוטוב. מה עוד ? גשר מצפון לאישדוד, שפוצצוהו שלשום בלילה. מה עוד ? 4 אוירונים, שאינם ראויים לשימוש בתנאי הארץ, ושעדיין לא טסו את טיסת-המיבחן שלהם.
בכוח זה צריכים השנים להגן על הדרום, להציל את תל-אביב.
*
ארבעת הטייסים עומדים בשדה-התעופה ומסתכלים במטוסים. זה עתה גמרו להרכיב את החלקים. יש צורך לנסות את המכונות.
פתאום מופיע ביניהם זר - מפקד ממפקדי חיל הרגלים. אין הם מכירים את הפנים, אף כי שמעו את שמו.
״חברים״, אומר המפקד, ״אתם חייבים לעלות ולהמריא״.
הארבעה מסתכלים בו בתימהון. אין הוא מפקדם. והם יודעים שאין לצאת לפעולה במטוס שלא נבחן כראוי.
״רק המטוסים שלכם יכולים עוד להציל את תל-אביב, את ארץ-