בעיקר העיקרים של הצבא - במשמעת. בלי משמעת אין אנחנו אלא עדר פרוע. אומץ לב ישנו גם לערבים. במשמעת טמון סוד העליונות שלנו. אתה הפרת פקודה מפורשת...״
הוא דיבר כמעט רבע שעה, וכל מלה היתה כמהלומה על ראשו של מנשקה. זה הסוף, אמר לעצמו, יורידו אותי לדרגת טוראי. יזרקו אותי מן הצבא. ישימו אותי בבית-הסוהר. לשוא קראתי את כל אותם הספרים. הקאריירה הצבאית שלי נגמרה.
״מנשה יערי״, סיים המג״ד את דבריו - ״בהתאם לפקודת מפקד החטיבה אני נוזף בך בזה נזיפה חמורה בגלל עבירה מחפירה על המשמעת של צבא ההגנה לישראל״.
מנשקה הסמיק כעגבניה. אך בלבו עלה ניצח של תקוה.
המג״ד הרכין את ראשו והתעמק בניירות שהיו מונחים לפניו. כאילו היה עסוק מאד.
״אגב״, הוסיף, ״כדי שלא אשכח - קבלתי הבוקר אישור מטעם מפקד החטיבה להעלותך לדרגת סגן מפקד-פלוגה״.
באהד הערבים ארגנתי בקורם ״ערב של צ׳יזבאתים״. בזה אחר זה קמו החברים וסיפרו בלשון פשוטה זכרונות משדה הקרב. הם לא דיברו כדי ״להשויץ״, אלא כדי ללמוד מן הנסיון. הערב היה מוקדש לנושא שעמד באותו רגע במרכז עולמנו הנפשי - ״המפקד הטוב״.
עלו ובצבצו תמונות - צילומי רגע חטופים. האנשים שקעו בחלומות. הסיפורים היו לעלילות חיות. והנה השתקפו מבעד למלים הקטועות וההססניות דמויות של בני-אדם - המפקדים אשר עמידתם בשדה-הקרב נהרתה עמוק בזכרוננו, דוד שני הפצוע שהגן על עיבדיס, אריה קוצר שהציל מחלקה של ג׳יפים בבית-עפא ונהרג, אברהם פולוורמכר - הוא ״פולי״ שנפצע פצעי-מוות בהתקפה האחרונה על בית-עפא ולא נתן להחזירו עד אשר ניצלו הפצועים האחרים, יצחק פונדיק, שהסתער בראש יחידה כדי להציל את חיי אנשיו שכותרו ע״י ערבים ואנגלים בבית-דאראס•
מה ציין את האנשים האלה וסיגל אותם לבצע מבצעים אגדתיים ? מה ציין את האיש שחינך אותם בדוגמתו האישית, מפקד החטיבה? ציינה אותם הידיעה הפשוטה שלפקודתם נתונים לא ״רובוטים״, לא ״מכונות לוחמות״, אלא בני-אדם חיים, בעלי לב ונשמה, בעלי כבוד עצמי.