19 בספטמבר, 1948. קורס המם-כפים.
אם תשאלוני מי משפיע ביותר על עיצוב דמותו הרוחנית של צבא ההגנה לישראל הרי אענה לכם ללא היסוס: מפקד-גדוד קאזאכי בשם באורג׳אן מומיש-אולי.
יתכן שיש ביניכם כאלה שלא שמעו מעולם על אותה ארץ נידחת, - קאזאכסטאן. יתכן שגם לא היו לו לבאורג׳אן שלנו סכויים רבים להיות לגיבורו של צבא ההגנה. אלא שנמצא סופר שהנציח את דמותו, ונמצא מתרגם שתירגם את הספר, ומאחר שהספר הנהו מסוג הספרים הנחרתים עמוק בנשמת הקורא, עלו מומיש-אולי, ומפקדו פאנפילוב, למעמדם הנוכחי בצבאנו.
אם תנתח את עלילות הספר ניתוח צונן, תמצא שאין מתוארים בו כל מעשים יוצאים מגדר הרגיל. מפקד-גדוד ״מגרד״ לו במחוז נידח גדוד של אנשי חי״מ, מאמן אותם לקרב ומגן אתם על חזית של שבעה קילומטרים בגזרת וולוקלמסק. הקרבות אינם מזעזעים כל כך, אף אחד מהם אינו יכול להשתוות, למשל, לקרב על משלט עיבדיס או לנגבה שלנו. מהו, איפוא, שהופך את הספר לעלילה מרתקת וכובשת-לבבות ?
דמותו של אדם אחד - מפקד-הגדוד.
מומיש-אולי זה אינו מסתפק במעמד של ״מפקד״ בלבד. חרא חותר לקראת משחו חשוב יותר לאין ערוך. הוא שואף ומצליח להיות מנהיג.
מה ההבדל? לגבי המפקד קיים פתוי להשתמש בעלים שעל כתפותיו, במשטרה הצבאית, בתקנות המשטר והנוהג המקנות לו סמכות בלתי-מסויגת, מבלי שהדבר יהא תלוי באישיותו. כלומר: הוא מפקד, והחייל חייב לציית.
ואילו מנהיג קרבי אמתי הוא אדם שאינו נזקק לכל אלה, אדם המשפיע בכוח אישיותו בלבד, בכוח הפרסטיז׳ה האישית שלו, הדוגמא שהוא משמש לחייליו, שאינו מכריח את חייליו לבצע פקודות, אלא נוטע בלבם את הרצון למלא פקודות אלו.