ומרות, ושפתו בינלאומית. מיד משתרר שקט. אני אומר כמה מלים בעברית. האנשים מקשיבים אך נראה כי אינם מבינים מלה.

״מי מבין כאן עברית ?" אני שואל. בחור משופם בעל פנים אינטליגנטיות למדי קופץ לדום. העברית שלו קלושה עד מאד, אך הוא מבין פחות או יותר את המבוקש ומתרגם לצרפתית. נמצא שני המתרגם לספניולית. אחד מדוברי הצרפתית מתרגם לאיטלקית. וכך נוצרה באופן ספונטני שיטת ההדרכה - אני אומר משפט בעברית, והללו מתרגמים לשפותיהם. ובינתיים יש לי שהות מספקת בהחלט לחשוב על משפט חדש...

*

הם באו לארץ ללחום. רובם בעלי רצון טוב. אך בדמיונם תארו לעצמם את המלחמה שונה במקצת מן המציאות. בעיניהם הרי זו מלחמת קולנוע - סצינות דרמטיות של פגישה עם האויב, מעשי גבורה עילאיים. והנה המציאות היא אפורה - משלטים משעממים, שעות שמירה אינסופיות, התחפרות עד-בלי-די. ואילו הזינוקים וההסתערויות מהווים רק את גולת הכותרת, נקודות אדומות קטנות בים האפור. זוהי החזית.

הנה, למשל, התעסקות פרוזאית ובלתי משעשעת כל עיקר זחילה בקוצים. למה לא נזחל בשדה השלף הנוח ? לשוא תסביר להם כי בחזית קשה לבחור בשדה הנוח ביותר - במידת מה תלוי הדבר גם ברצונו של האויב.

מה לעשות? להסביר ? אין טעם. המשמעות תאבד בפרוצדורה המסורבלת של התרגום המשולש. ובכן - משהו שאפשר לראותו. אני מסדר אותם, מחזיר אותם למחנה ונותן להם עשר דקות הפסקה. כל הרוצה ללבוש מכנסים ארוכים במקום הקצרים - רשאי לעשות.

כעבור עשר דקות אני מסדר אותם שוב בשורה. רובם לבשו בינתיים מכנסיים ארוכים. ואילו אני לבוש עתה מכנסים קצרים.

״שמאלה - פנה! קדימה - צעד!״ אנו חוזרים לשדה הקוצים.

"ובכן, שימו לב. לפקודה ״טען״, אתם נופלים - כך. שימו לב לפרטים - העקבים שלי צמודים לקרקע...״

290