למחרת בוא כיתתו למשלט הותקפה על-ידי המצרים, שהתקרבו בהסתר של ואדי עד כדי שלושים מטר. לקראתם יצא, לבדו, אריה, כשהוא נושא בכל אחת מידיו רימון-יד.
מאז מצייתת לו כיתתו.
*
באותו יום נשאתי את ״שווק״, הוא צבי ברוק, למקום איסוף הפצועים.
על שום מה קוראים לו ״שווק״ ? איש אינו יודע. השם ניתן לו ב״מכבי״, שם היה שייך לאנשי ה״ארזים״.
שווק הוא אחד הוותיקים המעטים החובשים את הכובע הצבאי הרשמי. הוא נראה בו כאיש לגיון הזרים. שפמו מגודל פרע, ופניו דומים, איד שהוא, לפני אינדיאני.
במשך זמן רב היה שווק רץ פלוגתי - עד שנמאס לו הדבר וביקש לעבור לג׳יפים. בלילה הטראגי בבית-עפא, עת שיכלנו את אריה קוצר ואת משה ונצובר, היה אתנו.
עתה הלר גם הוא - פצוע מכדור באפו.
*
טיטו" שלנו טוען כי השם הזה ניתן לו בנווה-שאנן, זמן רב לפני שהעולם הכיר את טיטו היוגוסלבי. טיפוס שחור - שערות שחורות, שפם שחור, עור שחום.
טיטו הוא סייר - אחד מאותם השוכבים שעות אחדות במקום בודד כדי לרגל את עמדות האויב. אך לא בנקל תזיזו אותו - טיטו אוהב את הנוחיות, ובהיותו סייר לא ברור כל עיקר מי בעצם מוסמך לתת לו פקודות.
יש לו, לטיטו, מושגים ברורים מאד מה נאה ומה אינו נאה לו לסייר לעשות. אין זה, למשל, לפי כבודו להוביל כיתה בלילה ממשלט למשלט. לזה מסוגל כמעט כל אחד, ולשם כך אין מעוררים בלילה ממזרנו החם סייר מדופלם.
מה נאה לו, איפוא, לסייר לעשות ? על כך ענה עזרא שאשא, חברו של טיטו, אף הוא ותיק מן הותיקים. הוא קיבל באחד הלילות