,שקט, הרי אתה יודע שאסור לי להראות לך!" בכל ערב חוזרת רחל על אותן המלים לפני שהיא מראה, לי את הלוח. זה שייך לטכס, ולוא היתה מראה לי את הלוח מבלי לסרב תחילה, הייתי מתאכזב כצעיר שובר-לבבות שאהובתו החדשה נכנעה לו ללא התנגדות.
שני רכסי הרים משתרעים על הלוח. הרכס הכחול מציין את פעימות הדופק, ואינו מענין. הרכס האדום הוא עקומת החום. היא דומה לרכס הרים במחברת הציור של ילד בכיתה אל"ף: הרים גבוהים ומחודדים אשר ואדיות עמוקות וצרות, כאפיקי הנגב, מפרידות ביניהם. השכים מסומנים במספר 42.0, והם ישרים ושטוחים. ההר האחרון מגיע למספר 40.2. הוא דומה לעליה לגן-עדן, כי אין ממנו. ירידה. מחר בבוקר יתוסף ואדי חדש. עליה וירידד" עליה וירידה.
"אתה רוצה סם שינה?" זוהי שאלה לתפארת המליצה בלבד.
אני בולע את הסם בהיסח הדעת, שעה שרחל מסירה את השמיכה ומחפשת בירכי השמאלית מקום להזריק בו את שתי הזריקות. הירך מכוסה חורים קטנים, זה בצד זה, ולא נותר בה כמעט מקום לזריקות נוספות. מאז הוכנסתי לבית-החולים קיבלתי אחת לשלוש שעות, שמונה. פעמים ביממה, שתי זריקות: - אחת פניצילין ואחת סולפה. ששה עשר חורים ביממה.
" ה י י י י י !" אני נאנח, אף כי בידיה הזריזות של רחל כמעט אין הזריקה מורגשת.
"אתה פוחד מזריקה?"
"בחיי, כן!" אני מודה, "כמו מפני רופא השיניים!"
"גיבור החזית! מצ'זבת על מאה קרבות ופוחד אפילו מרופא השיניים;"
"מה את חושבת?" אני מתרעם. "לוא באו המצרים לעקור לנו את שינינו לא היה נשאר מזמן אף איש אחד בחזית!"
רחל צוחקת, מגביהה בידה האחת את ראשי ובשניה מחליקה