למאות זוגות אחרים המסתתרים ברגע זה בפתחי הבתים 'מתלטפים. אולם בקרבת ידו של הנער חבוי כפתור של פעמון נסתר' קבוע בגדר מצידה הפנימי. יוסקה, תלמיד בבית-ספר טכני, התקין אותו למקרה של אזעקה.
אני עולה אל הגג. הפעולה מתקיימת בחדר-הכביסה לאוד מנורת-לוקס עמומה. תריסר אנשי הקבוצה כבר נוכחים. המפקד יורם, צעיר בן 25, שהוא דוור במקצועו האזרחי, מסביר לנו את עקרונות הקליעה. הוא מצייר בעיפרון צלב קטן על הדלת. בקצה השני של החדר הקטן מונחים כמה כרים על שולחן. אנו משעינים את האקדח על הכרים, המשמשים במקום שקי חול, ומכוונים את הכלי אל הצלב. יורם בודק אם הקליעה מכוונת.
אנו עושים את המלאכה בחרדת-קודש, - עוצמים עין,
עוצרים את הנשימה ומכוונים. קשה להציב את האקדח על הכרים, ותנועה קלה שבקלות דיה להפילו.
יורם עוצם עין ובודק. "מצוין", הוא אומר. "בדיוק לטבור".
חברי, שאינם יודעים כי חזרתי על תרגיל זה עשרות פעמים בבית, מסתכלים בי בקנאה. אני גאה מאד. ברגע זה בז אני, בוז
אינסופי, לכל מכרי שאינם חברים בארגון.
* * *
1940. בעולם מתנהלת מלחמה מוזרה ללא קרבות, והארגון הכריז על שביתת נשק. אנו ממשיכים באימונים אינטנסיביים, עורכים מסעות מפרכים ו"מתכוננים". אולם עיקר תפקידי עתה הוא לחדור לתנועות-נוער שונות ולייסד בהם תאי מהתרת. בזה אחר זה אני ספורטאי ב"מכבי", ימאי ב"זבולון" ומדריך ב"נוער הציוני".
הארגון מספק לי רק חומר מועט לתעמולה, ואני נאלץ ברוב המקרים לסמוך על הבנתי שלי. במרוצת הימים חש אני כי בוצר הבדל-מה בין ההשקפות הרשמיות של הארגון ובין ההשקפות שאני