אותה תרנגולת...
היא נצלית על הפרימוס. ארבע תרנגולות שחוטות אחרות מוטלות מסביב על הארץ. סאנשו, מגואל בדם ומכוסה בנוצות מצוארו עד ברכיו, ממונה על הצליח.
יום חג הוא. ראשית, מפני שכבשנו את הכפר הזה - אל-
חודאד - ללא קרב, בעזרת עשרים כדורי רובה ושני פגזים של ח"דוידקה" המפורסמת, ששכחו להתפוצץ. אחרי יום-השחיטה בלטרון בשבוע שעבר היינו זקוקים לנצחון קל כזה שירומם את רוחנו. עוד לפני תריסר שעות, כשנכנסנו למשוריינים המקוללים - אותם ,ארונוודמתים ניידים" - היינו מוכנים לקרב-דמים ולקרבנות. המודיעין הודיע שיש לצפות להתנגדות מרה. חבורה של לא-יוצלחים, אנשי-מודיעין אלה. בגללם גויסו ארבע פלוגות ל"פעולה" זו.
ועוד חג לנו היום - יום ראשון הוא למדינת ישראל. שמענו את הידיעה עוד אמש, שעה שרבצנו על הדשא של חולדה, חגורים ומזוינים, וצפינו לפקודת היציאה.
מוזר, מה מעטה היתה ההתרגשות! ותיקי חי"ש, פלמ"ח ואצ"ל שכבו על הדשא, צעירים שהמלחמה להקמת המדינה היתה תמצית חייהם משחר נעוריהם. יתכן שחשו כי ההכרזה עצמה אינה משנה בהרבה את המצב העובדתי. המדינה קמה ביום בו יצאנו לקרב הראשון כצבא עברי עצמאי, קמה באוהלי לוחמיה. דתנצחויות הפוליטיקאים בעורף, שהתוכחו עד אתמול - כפי שאומרת השמועה - אם כדאי להכריז על המדינה ואם לאו, היו חסרות ערך. אחרי ככלות הכל, לא ההכרזות תקבענה את עתיד המדינה. תקבענה העובדות. ואת העובדות יוצרים אנחנו, הלוחמים.
"יש שמועה שהלילה פלשו המצרים לארץ", מודיע הצוציק.
בחזרו מ"סיור" במרכז הכפר.