באש מטווח רחוק. המטרה כפולה: לבדוק את כוחם של הערבים ועמדותיהם, ולרמוז לפלחים כי מוטב להם לנטוש את הכפרים לפני חידוש הקרבות. תפקיד הומאניטרי, כמעט. אם לא יברחו עכשיו, נצטרך לשחוט אותם בשעה שנכבוש את הכפרים, וזה לא יהיה נעים, לא להם ולא לבנותיהם. לזכותם של הפלחים יש לאמר שהם מבינים רמזים. רק לעתים רחוקות הם מתעקשים ונשארים בכפר אחדי שהמטר-נו עליו מטר כדורים. יש להם נסיון של דורות רבים בענינים כאלה.
הדרך מאובקת. בשום מקום בעולם אין אבק לבן ונבזי כמו בסביבה זו. אתה נוסע חמש דקות ונראה כטוחן שנפל לתוך שק קמח. האבק חודר לעינים עד כי פנינו שטופות דמעות ואיננו רואים דבר.
לכל הרוחות! - כיצד אפשר לנסוע בג'יפים הפתוחים ללא משקפי-נהיגה?
אין לנו כל סיכוי לקבל משקפיים, כי פלוגת הג'יפים כולה היא "בלתי-חוקית", ממש פלוגת-מחתרת. היא לא נקבעה בתקן. היה זה רעיון מוצלח של מפקד-החטיבה, אחרי ש"חיות-הנגב" מצאו חן בעיניו. אולם המטה הכללי לא אישר את הרעיון. וכשהמטה אינו מאשר, אין ג'יפים, אין מקלעים מתאימים ואין גם משקפיים. את הג'יפים "החרים" מפקד החטיבה מגדודי הרגלים של החטיבה. רובם ג'יפים ישנים. כולנו בטוחים שייעצרו חמשים מטר לפני האויב ויסרבו לזוז. זה יהיה נחמד מאד, ממש הרפתקה. אנשי-המטח יוכלו לכתוב על זה מאמרים רומנטיים.
גם המקלעים שלנו נלקחו מן הגדודים. בכל ג'יפ יש שני מקלעים צ'כיים. משמע שחסרים ארבעה מקלעים בכל גדוד של חיל הרגלים המקלענים עצמם בודאי שמחים שהתפטרו מן המשקל העודף. אולם החיילים המסכנים יצטרכו, מן הסתם, לרוץ בהסתערות הבאה שלהם בלי חיפוי מספיק של מקלעים..
אם ימותו אחדים מהן ללא צורך אפשר יהיה להקים להם מצבה