פרק ו.
הריח הזה.
הוא חודר לנחיריים וממלא את גופך - ריח מתוק-מגעיל של כלורופורם מעורב בליזול.
לוא יכולתי לברוח רק לחצי שער, מריח זה, לנשום אויר צח!
בית-החולים הוא ממלכת הריחות. הילד הג'ינג'י, השוכב באולם הגדול, טוען שהוא יכול לקבוע את שעות היום לפי ריחות אלה. הג'ינג'י הוא בן 17. הוא הלך לפלמ"ח כדי לחפש הרפתקאות. אומרים שהיה בחור יפה, טיפוס מושלם של צבר שויצר, בן אחד הישובים בעמק. הוא עצמו טוען שהיה הפרש הטוב ביותר בסביבה. זה היה, כמובן, לפני שקרה לו "המקרה". עם כיבוש מג'דל מצא ערימה של רימוני-יד גרמניים, ורצה לדעת כיצד הם מתפרקים. רימון אחד התפוצץ בידו, קטע את רוב אצבעותיו ועקר את שתי עיניו. בעוד חודשיים יהיה בן 18, והוא מודה שמימיו לא שכב עם בחורה.
הג'ינג'י הוא מומחה לריחות של בית-החולים. בבוקר, אחרי שטיפת הרצפות, שולט הליזול על כל שאר הריחות. אולם לפני הצהרים חוזר ומשתלט הריח המבחיל של הכלורופורם והקרבול. רית הצואה, המתפשט לעתים קרובות באולם, מגעיל פחות מריח הכלורד פורם. אלה הם הריחות העיקריים. יש גם ריח לדם, למוגלה ולהפרשת הפצעים המגלידים.
אומרים שחוש הראיה הוא החוש החזק ביותר של האדם, בדי בשעה שאצל החיות מפותח יותר חוש הריח. אם כן הוא, הרי המלחמה הפכה אותנו לחיות. יתכן גם שריחות מבחילים נחרתים עמוק יותר