החמור אינו מגיב.

"זוז!" צועק קבאב ומרים את רובהו. גם בשאר החברים אחז יצר-המטווח. שני מקלעים וחמשה רובים ממלאים את החיה בעופרת. לרגע קט הוא מוסיף לעמוד.

פתאום, בלי כל תנועה קודמת, הוא מתקפל ונשכב.

* * *

ודאי הספיקו המסתננים לברוח אל מעבר לרכס השני, ואנו דולקים אחריהם.

מאחרי הרכס עומד גמל.

"חכו תנו לי!" צועק נחצ'ה, ומאזן את רובהו. נחצ'ה מתימר להיות צלף.

הכדור השני פוגע בצוארו של הגמל. סילון של דם מזנק בקשת גדולה, כמו ממזרקה. זרם הדם נמשך ונמשך. הגמל מסתכל בנו בעינים עצובות נורא. פתאום כושלות רגליו הקדמיות. כעבור רגע מתקפלות אט-אט רגליו האחוריות. הכל נעשה בתנועות מוזרות, רבות חן, כמו בבאלט.

אין דבר עצום יותר בעולם מאשר חיה גוועת. היא כאילו שואלת אותך לפשר מעשיך. אין היא מבינה אותך.

המבינים אנחנו את עצמנו?

* * *

אנחנו סורקים את שדה-הדורה. יודעים אנחנו שהערבים מתחבאים כאן באיזה מקום. יש להם רק סיכוי אחד להינצל: לשכב ללא תנועה.

אך הנה מתנועע משהו לבן. הג'יפים קופצים לשם.

שני ערבים.

"קומו כלבים!" צועק קבאב בקול גדול. הוא קופץ מן הג'יפ

175