פיאט. אחרים נושאים במקום זה ארגזים של תחמושת רזרבית, בקבוקי מולוטוב, מקלעים, חלקי מכונות יריה, מרגמות.
אחרי חמשים המטרים הראשונים אנחנו עייפים ומתנדנדים כשיכורים. השורות משתבשות והמפקדים אצים אנה ואנה, במאמץ שוא להסדיר את היחידות ולהוציא את האנשים מאדישותם.
"מפקדי-כיתה אתם רוצים להיות? לא הייתי נותן לכם אפילו להיות טוראים ראשונים..."
"אתה שם! אל תזחל שם כמו תרנגולת הרה..."
אולם האנשים מרוגזים. על אף הקור השורר הלילה נוטפת הזעה מגופותינו. מפעם לפעם גובר בנו הרצון לזרוק את המטען, ודרוש מאמץ עילאי של רצון כדי לעמוד במבחן.
"גיבורי המולדת! רצו להיות בחזית..." רוטן ג'וקר.
"לוא חזרנו לג'יפים היינו כעת מלכים", עונה ג'מוס.
מהלך המרחק הקצר אורך שעות. אנחנו מגיעים למשלט "שלנו"
קרוב לחצות. כשאך נודע לנו כי זה מקומנו, משליכים אנו מעלינו את כל הציוד ונשכבים על הארץ ללא תנועה.
"אל תשכבו לי פה כמו זונות אחרי עבודת לילה", צועק מפקד המחלקה. "שימו לב! עד אור הבוקר צריכים אנו להיות מוכנים להתקפה מצרית. הגנה היקפית. מיד אראה לכם את העמדות של כל כיתה. אני רוצה שההתחפרות תהיה לדוגמה. תראו שלמדתם משהו בקורס. שוחה אחת לכל שני אנשים, תעלות קשר בין השוחות, שוחות מיוחדות למכונוודהיריה. בבוקר נמשוך קונצרטינות מסביב לכל המשלם. נו! קומו כבר! לכל הרוחות..."
"שישק לי", ממלמל מונדק, אולם הכל קמים וניגשים לעבודה.
השוחה הכפולה היא המצאת השטן. יכול אדם להשתמט מן העבודה כשהוא צריך לחפור שוחה לעצמו, אך כששנים חופרים שוחה אחת מקפיד כל אחד על חברו, למען לא יקופח בחלוקת העבודה.