הדומה לצרצורו של צרצר. האם יש נשמה גם לצרצר? נעמה עלובה מפרפרת, השונאת את החיים ובכל זאת אינה רוצה להיפרד מהם?
חרררר. חרררר. חרררר.
זה קולו של מלאך המוות. הוא בא בג'יפ שבור, חורק ומטרטר.
דפנות הג'יפ עשויים מנייר - גליונות עתונים, דפי שירים, שעורי מורים.
הס. הטרטור נפסק. האם כבר הגיע?
לא, עדיין לא. הנה שוב הטרטור, מתקרב וגובר, מתקרב וגובר.
דפיקה קלה בחלון. האם המוות הוא הדופק? לא, שטויות.
דמיון חולני. טיפות גשם הן. תחילה הן דופקות. בקלילות, אך קולן מתחזק והנה יורד גשם אמתי.
תק-תק-תק-תק.
.יבורך הגשם. הוא משתיק את החריקה, מטביע אותה באלף קולותיו. גשם מבורך, משקיט ומרגיע, מתקתק במקלעים רחוקים, אשר כדוריהם אינם יכולים להגיע אליך...
* * *
טיפות גשם ראשונות, דקיקות, מלטפות...
אנחנו עומדים בכיכר מוגרבי. מכונית-משא גדולה ופתוחה באה להחזיר אותנו למחנה.
האנשים עומדים בשלוש שורות לרגלי השעון, אשר מחוגיו מתקרבים לחצות, וג'מוס עומד לפניהם, צועק צרפתית ומשית ישראלית. האנשים רועדים מקור בחולצותיהם הדקות, וקשה לברר אם חסר מישהו ואם לא. אזרחים בודדים, עטופים מעילים עבים, עוברים ומעיפים מבט חטוף במחזה.
"אטאנסיון!" צועק ג'מוס. הוא היחיד מבין שלושתנו, מפקדיה הכיתות, השולט בשפה הצרפתית, ולכן הוא ממלא את תפקידו של הסמל. הסמל ממלא את תפקיד מפקד-המחלקה השוכב בבית-החולים,