מדינת כדור הארץ. מטרה נעלה זו היא בלתי-נמנעת. המציאות הטכנית מחייבת אותה. אולם היא לא תושג בשנים הקרובות. מאחר שהמוסר האנושי לא התקדם בד בבד עם הטכניקה, נראה כי תפרוץ עוד מלחמת-עולם או מהפכה עולמית עד אשר תושג המטרה. בינתיים חונה העולם כולו בתחנת-ביניים ביו המדינה הלאומית לבין מדינת-העולם - התחנה של ברית-ארצות מרחבית.
בעולם של ראקיטות אטומיות ומטוסי-דחף איו כדינה קטנה יכולה להגן על קיומה. היא יכולה למצוא בטחון וחירות רק כחלק מיחידה מרחבית גדולה. אין מדינונת כשלנו מסוגלת לאזן את כלכלתה ולכלכל את אזרחיה. גם לכך דרושה יחידה מרחבית המקיפה עמים רבים.
במלים פשוטות: בשנת 1950 אין עוד אפשרות למדינה קטנה להיות בת-חורין כשהיא מבודדת מן המרחב הסובב אותה. אין עוד קיוס למדינת-גיטו, אפילו יהיה שטחה פי כמה משטח מדינת-ישראל, ומספר תושביה פי עשרה. ואם אין קיום למדינה, אין גם קיום גופני לאורחיה - לא חירות, לא מזון, ולא חדוות חיים.
"זו דמותו של העולם החדש," קובע הפרופסור הנודע א. ה.
קאר, "הכוח מתרכז בו בקבוצות-עמים גדולות... ההתפתחות הטכנית החדישה פסלה את האומה כיחידה לארגון צבאי וכלכלי, ומרכזת את הפיקוח היעיל בידי יחידות גדולות של עמים רבים... ככל שנוצרת מסגרת רחבה יותר, כן תהיה העצמאות הלאומית של חלקיה אמתית יותר."
מהפכה חיצונית זו מלווה מהפכה רעיונית. על קברם של מושגים לאומיים מיושנים קמו שלוש יחידות-הענק של ימינו - ארצות-הברית של אמריקה, ברית המועצות וחבר העמים הבריטיים. הנאמנות הסובייטית או האמריקאית אינה נאמנות לאומה או לגזע" כי אם נאמנות לאידיאל רחב יותר, החורג מגבולות מיושנים.