כעבור כמה חדשים כבר יצאנו את הארץ אחוזת-הטירוף, כמעט במחתרת, כשהורי נוסעים בנפרד. לבי פעם כשהתקרבנו לגבול, וזכורני כיצד פרצה מלבי אנחת השמחה וההקלה כאשר דרכנו על אדמת החופש, אדמת צרפת.
מאז נשארה הפוליטיקה המזון הרוחני העיקרי שלי. כל ימי חיי אמר קול באוזני: זה נוגע לך, אסור לך להיות אדיש, איכפת לך. ובמשך שנים רבות לאחר מכן עקבתי במתיחות אחרי עלייתה ונפילתה של ההרפתקה הנאצית. קראתי על נושא זה כל ספר שיכולתי לשים את ידי עליו. חיפשתי תשובה לשאלות שהטרידו אותי באותה שנה הרת-גורל: כיצד זה קרה ? איך זה יכול היה לקרות ?
* * *
בכל זאת נולד ספר זה במקרה. מימי לא התכוונתי לכתוב ספר על אדולף היטלר ותקופתו.
למחרת חטיפתו של אדולף אייכמן התחלתי בכתיבת סידרת-מאמרים על רקע מעשיו של נאצי זה. התכוונתי לכתוב שתיים-שלוש כתבות קצרות, אך מאחר שהתחלתי, שוב לא יכולתי לסיים. נסתבר לי כי רבה ההתעניינות בנושא זה בקרב הדור החדש בארץ - דור שברובו הגיע לגיל הנעורים אחרי התמוטטות הרייך השלישי, ושבחלקו הגדול נולד מחוץ לתחומי אירופה. לדור זה נמאס לשמוע על זוועות אושוויץ וברגן-בלזן, אך הוא רוצה להבין את התנועה הנאצית. הוא מבין כי השואה אינה אלא תוצאה של תהליך גדול ומסובך, וכי אדולף אייכמן לא היה אלא בורג קטן במכונה ששינתה את פני המאה העשרים
כך, כמעט בעל כורחי, התרחבה והלכה סידרת-המאמרים שהתפרסמה מעל עמודי העולם הזה. כתבתי אותה בחפזון, בלחץ העבודה השוטפת, מתוך הזכרון בלבד, מבלי לעיין במקורות. אחרי סיומה, פנה אלי המו"ל של ספר זה והציע לי לכתוב עבודה מקיפה