הפסיכופאט האנטי-שמי הפורנוגראפי, יוליוס שטרייכר, מנהל מחוז המפלגה בנירנברג, עורך העתון "שטירמר" ("המסתער").
האוסטרים היו תמיד שונאי-יהודים חריפים יותר מן הגרמנים הצפוניים. בפרוסיה היתה האנטי-שמיות אריסטוקראטית, רוחנית, מאופקת, היא באה מלמעלה, מן האצולה ואנשי-הרוח, ולא היה כמעט איש-רוח גרמני ב-400 השנים האחרונים שלא השמיע אי-פעם הערה אנטי-שמית. באוסטריה, לעומת זאת, באה שינאורהיהודים מלמטה, מחוגי הבורגנות הזעירה והסמרטוטרים. היא היתה צעקנית, קיצונית ואלימה.
אוסטריה היתה המדינה הראשונה באירופה בה עלה פוליטיקאי לגדולה על סמך מצע שהיה מבוסס כל כולו על הרעיון האנטי-שמי. ד"ר קארל לואגר, ראש עירית וינה ומנהיג "המפלגה הנוצרית הסוציאלית", הפך את האנטי-שמיות הצעקנית לנשק פוליטי עליון.
תנועתו של לואגר כבר טמנה בחובה חלק מן השיטות הנאציות שלאחר-מכן. הוא שנא את הסוציאליסטים וניסה לרכוש את המוני העם, ובעיקר את המעמד הבינוני המתמוטט, בסיסמות פופולריות. "סוציאלי" היה, בלשונו, ההיפך מ"סוציאליסטי", תחליף שנועד לסבר את האוזן. "נוצרי" היה שם נרדף ל"אנטי-שמי".
האיש שופע-הבטחון, שעלה מן השכבות הנמוכות, הפך גיבור, ההמונים, המדינאי החשוב ביותר באוסטריה ערב מלחמת-העולם הראשונה. עד היום נקרא על שמו אחד הרחובות המרכזיים של וינה. היטלר קרא לו בספרו "גדול ראשי-העיריות הגרמניים של כל התקופות - מדינאי גדול יותר מאשר הדיפלומטים-כביכול של אותה תקופה..."
אולם לואגר היה אנטי-שמי דתי, לא גזעני. יהודי שנטבל חדל בעיניו מלהיות יהודי. הוא הסית נגד היהודים, אך לא קיפח אותם. ביחסו האישי היה הוגן. כאשר הוכיחו אותו פעם על כי אחד מידידיו האישיים חשוד כיהודי, ענה בגסות: "אני הקובע מי יהודי ומי לא!"