"אחרי שחשתייכתי במשך חמש שנים לאירגון לוחנוי-החזית האוסטח-גרמניים (שנקרא אז ארגון-המאבק האנטי--מארכסיסטי) הצטרפתי למפלגה הנאציונל-סוציאליסטית האוסטרית ב-1 באפריל, 1932, וקיבלתי את מס׳ החבר 889,895. באותו תאריך הצטרפתי ל-ס.ס., שם קיבלתי את מס׳ החבר 45,326. הושבעתי בעת סיורו של היינריך היטלר אצל ה-ס.ס. האוסטרי בשנת 1932..."
בתיק היד, גם דו"ח אישי. הגדיר מפקדו של אייכמן בשנת 1937 את אופיו של אייכמן. "הגזע: נורדי-דינארי.* יציבה אישית: בעלת בטחון עצמי. תכונות אופי: פעיל מאד, חבר, שאפתני. כושר תפישה: טוב מאוד. ידע והשכלה: טובים מאוד, במיוחד בשטח המיוהד שלו (שאלת היהודים). כשרונות מיוחדים: לנהל מו"מ, לנאום, לארגן. הגדרה כללית: אדם נמרץ ואימפולסיבי, בעל כשרון רב וניהול עצמאי של שטחו המקצועי. לדעת הכל, מומחה בשטחו."
אם יסולק הסלאנג הנאצי מן המסמכים האלה, הדי מתקבלת תמונה ברורה למדי של הטיפוס: אדם שלא הצליח להסתדר בהיים האזרחיים. צעיר מבית בורגני, שלא סיים את חוק לימודיו באוניברסיטה ולא הגיע לדרגה אקדמית, שהיא תנאי-בל-יעבור לקאריירה אמיתית בגרמניה ואוסטריה. במשך שמונה שנים נמק במקצועות שנראו לו בלי ספק כמשפילים - זבן וסוכן-נוסע. גם ממשרה זו פוטר, קרוב לוודאי בשל חוסר-כשרון, שהוסווה על-ידו בנקמנות פוליטית.
ובאותו זמן: אופי שאפתני, בטחה מופרז, הרצון להתבלט.
אלה שני היסודות שהיו דרושים כדי להרכיב את אופיו של הנאצי האמיתי: אי-היכולת להסתדר בחברה נורמלית ובטחון עצמי מופרז. בגרמניה של שנות ה-20 ובאוסטריה של שנות ה-30, היה לאדם כזה מבית בורגני, רק פתרון אהד לבעייתו: ליהפך לנאצי מקצועי.
* גזעם של בני אירופה הדרומית-המזרחית, שהוגדרו על-ידי מומחי הגזענות ב"גבוהים, חומים, ארוכי-אף, קצרי-ראש".