כלב-שמירה מסור של היטלר עצמו. אותו זמן נד ממקצוע למקצוע, לא מצא אחיזה אף באהד מהם, עד שרכש לו לבסוף לול קטנטן שכילכל אותו בקושי.
איש זה, שהנאצים עצמם כינוהו "היינריך-אתה-מעורר-ביחלחלה" * וששמו הפך מילת-אימים ברחבי העולם, המנצח על מחנותהמוות ועל מרתפי-העיגויים הנוראים, היה חסר רגשות. הוא לא היה אפילו סאדיסט. בווידויו מספר אייכמן על איש ס.ס. מסויים שהיכה באלה על ראש יהודי, ומוסיף: "היטלר לא סבל דברים כאלה. זה סאדיזם ף
בתקופה אחרת היה היינריך היטלר נשאר לולן קטן.. אילו היה ישראלי, היתה כל פעילותו הפוליטית מצטמצמת, מן הסתם, בהשתתפות בהפגנה נגד מדיניות-הלול של שר-החקלאות.
לא יותר מוצלח בחיים האזרחיים היה הד"ר פאול יוסף גבלס, האיש הפיקח ביותר בצמרת הנאצית.
גבלס נולד להורים עניים. אביו היה מנהל-עבודה במפעל לטכסטיל. בבית-הספר בלט בתור "הילד הקטן עם הראש הגדול", וחבריו כינוהו "הרב". בעזרת מילגות למד בשמונה אוגיברסיטות שונות, לא החזיק אף באחת מהן מעמד לתקופה ארוכה.
הוא רצה להיות סופר. בגיל 24 כתב רומאן אוטוביוגראפי בשם מיכאל, ששום מו"ל לא היה מוכן לפרסמו. לאחר מכן כתב שני מחזות בחרוזים, הנודד, על ישו הנוצרי, והאורח הבודד. שום תיאטרון לא היה מוכן להציגם. (הרומאן פורסם כשגבלס כבר היה דמות פוליטית מפורסמת ברחבי המדינה, ואחד ממחזותיו הוצג סוף-סוף, אחרי שהפך
* מתוך פאוסט של גתה. הפסוק נאמר על-ידי מרגריתה, כשפאוסט, ששמו הפרטי היה היינריך, בא לבקרה בבית-הסוהר.