שר. והוא נכשל). הוא שלח מאמרים לעתון ליברלי גדול בברלין, אך :אף אחד מהם לא זכה להתפרסם.
כתוצאה מדלקת של לשד העצמות התנוונה רגלו האחת של גבלס בהיותו בן שבע. צליעתו היתה בולטת. הוא נפסל לשרות בצבא, לא השתתף בחוויה הגדולה ביותר של הנוער הגרמני של דורו. לאחר מכן הפיץ לא פעם את השמועה הכוזבת שנפצע במלחמה.
גם באהבה לא הצליח הננס בעל-המום. הדבר לא הפריע לו לשחק את תפקיד המאהב המזהיר, דבר שאינו נדיר אצל אומללים כאלה. שידר מצטט קטעים מיומן שכתב גבלס בשנת 1925, בהיותו כבר מנהיג מפלגתי, שנתגלה אחרי המלחמה. למשל, קטע יומי אחד:
"15 באוגוסט, 1925 : בימים אלה איי חושב לעתים כה קרובות על אנקה. כמה נהדר לנסוע בחברתה! איזו נקבה נהדרת!
"אני מתגעגע לאלזה. מתי שוב אחזיק אותה בזרועותי?
"אלזה יקירתי, מתי שוב אראה אותך ?
"אלזה, את משקל-נוצה הנחמדה!
"אנקה, איני מסוגל לשכחו לעולם!"
קטעים אחרים:
"21 בדצמבר: רובצת קללה עלי ועל הנשים. אוי ואבוי לאותן האוהבות אותי!"
"29 בדצמבר: אמש נסעתי לקרפלד, עם רודולף הס. חגיגת חגהמולד. נערה נחמדה, יפה, מפראנקוניה. היא הטיפוס שלי. הביתה עמה, מבעד לגשם ולסערה. להתראות!
"אלזה הגיעה".
"6 בפברואר, 1926: אני מתגעגע לאשה מתוקה! הוי, באב מענה!"
אנקה, הנזכרת ביומן זה, היתה צעירה יפהפיה, אותה אהב עד כדי טירוף. היא נטשה אותו. לאחר מכן טען באוזני ידידים כי "היא בגדה בי מפני שהבחור השני היה עשיר יותר, ויכול היה להרשות לעצמו לקחתה למסעדות ולהצגות. כיום היא לבטח מתחרטת, כי יכלה להיות