ציאליים. כמה פעמים נכנם לבתי-חולים לחולי-רוח כדי להירפא מן הנארקומניות.
גם אחרי שהגיע לשלטון, נשאר בלתי-משובץ בחברה הסדירה.
הוא הדהים את גרמניה באכזריותו ובסגנון-חייו המפואר, שיעשע את המדינה באוסף אותות-ההצטיינות והמדים הססגוניים שלו. הוא יסד את הגסטאפו, פיקח על הקמת חיל-האוויר הגרמני. מאוחר מדי נתגלה ככשלון מוחלט בתפקיד זה - הגאוותן הקולני, שדברי התפארותו הידהדו סביב העולם, היה חסר כל כשרון איסטראטגי.
זה היה התכשיט של התנועה, המנהיג הנאצי היחיד שבא מן החברה הטובה, "הנאצי מם' 2" במשך שנים ארוכות, והנאשם מס' 1 במשפט נירנברג.
גיבור-מלחמה אותנטי אחר היה הסרן ארנסט רים. במידה מסויימת היה זה הוא שיצר את התנועה הנאצית ואת היטלר. הרוצח האידיאליסטי היה הדמות הטראגית של התקופה.
בהיסטוריה הגרמנית הוענק זוהר רומנטי מיוחד לטיפוס שזכה לבוז בכל מקום אחר: החייל השכיר מסוגו של גיאורג פון-פרוגדסברג, ששלט בשדות-הקרב של ראשית התקופה החדשה. הלאנדסקנכטה ("עבדי המדינה", במובן של "שכירי המלחמה") היו הרפתקנים ללא מולדת, "חרב להשכיר" לכל דורש. המלחמה היתה להם מקצוע. לא היה איכפת להם בעד מי ומד. הם לוחמים, כל עוד קיבלו את משכורתם בזמן, לא הסתכנו יתר על המידה ויכלו לחנות מהזדמנויות נאותות של אונס המוני, ביזה והרג.
רים היה טיפוס מודרני של "חרב להשכיר" כזאת. במלחמת-העולם הראשונה היה קצין קרבי מצטיין. אנשיו העריצוהו הן בגלל אומץליבו, והן מפני שלא היה ממוצא מיוחס ומפני שדאג לשלומם. הוא היה קצין עממי, מן הסוג המצוי בעיתות מלחמה בחיל הרגליים.