בחוגים רציניים נתקבל הספר המשעמם והיומרני בחיוך. קל היה לגלות בו עשרות שגיאות גסות, שיבושים וסילופים היסטוריים, שהעידו על בורות ניכרת. מנהיג נאצי אחר אמר עליו: "שום אדם בעולם לא מכר יותר טפסים של ספר שאיש לא קרא אותו".
זה היה האידיאולוג של התנועה, "איש הרוח" היחיד שלה, עורך הבטאון המרכזי שלה, המומחה שלה לעניני-חוץ. במקצוע שלו האדריכלות - לא עבד מעולם.
מחזאי כושל, טיים מובטל ונארקומאני, חקלאי בלתי-מצליח, קצין משוחרר בעל הרמון של פושעים מועדים, פורנוגראף חולני, פילוסוף מגוחך - אלה היו ראשי המשטר הנאצי, חברים אופייניים בצמרת שהכילה אוסף ססגוני של שיכורים כרוניים (הד"ר רוברט ליי), רוצחים מקצועיים (ריינהארד היידריך, הבוס של אייכמן, שגורש מחיל-הים הגרמני אחרי שסירב לשאת לאשה בת של בעל-מספנה שהרתה לו), חולי-רוח (ברנארד רוסט, שר-ההינוך, מורה שסולק מבית-ספרו בגלל אי-יציבות נפשית) ודומיהם.
כיצד יכלו אלה לעלות לגדולה באומה הגרמנית - אומה שמרנית, תרבותית ופוריטאנית? הסיבה נעוצה בהתמוטטות החברה הגרמנית אחרי מלחמת-העולם הראשונה. הלא-יוצלחים צפו ועלו, מאחר שייצגו מעמד חדש שנולד במדינה: מעמד המוקאים מכל המעמדות.
היה זה צבא גדול של לא-יוצלחים, שהציף את בתי-המרזח של גרמניה למחרת המלחמה. בני-אצולה שירדו מנכסיהם, בני בורגנים שנפלטו מן החברה הבורגנית, אנשי-בוהמה שלא הצליחו להגיע למעמד של אמנים וסופרים, אינטלקטואלים חסרי-יכולת, משוגעיםלדבר-אחד שעוררו גיחוך, קצינים מקצועיים שנשארו חסרי-מקצוע.
כולם היו מרי-נפש. לכולם היה נדמה כי כוחות שטניים השתלטו על החברה ומנעו בעדה להכיר בערכם. כולם ביקשו רעיון שיוכלו