בושה על מסחר-ההטא בין חלאת הכרך. תחילה עבר בי רטט קל. לאחר מכן התלקח זעמי כשלהבת."
מסתבר כי הסמרטוטר שהיה עתיד להיות מנהיג האומה הגרמנית לא עצם את עיניו, אלא עקב בעניין אחרי "מסחר החטא". שמא הסתובב למטרה זו בשעות הערב בסימטות האפלות? האם התבטאה גם בכך סטייה מינית ?
כך או אחרת, דבר אחד ברור: בגלל סטיותיו לא היה היטלר מסוגל לבוא במגע נפשי הדוק עם נשים. האהבה, המסוגלת לעתים לרפא נשמה מופרעת, להביא שווי-משקל, לקרב לצדדים היותי- עדינים של החיים, נמנעה ממנו. האיש לא היה מסוגל להעריך את האשה. עתונאי מסויים, שערך פעם רשימה של כל המקרים המעטים בהם העניק היטלר חנינה לנידונים למוות, גילה שבכל המקרים, ללא ייצא מן הכלל, ניתנה החנינה לרוצחי-נשים.
הנשים יכולות להתנחם בכך כי גם על הגברים לא היתה להיטלר דעה הרבה יותר טובה. האיש שהכיר את העולם בבית-המחסה, שכל מכריו היו סמרטוטרים לא-יוצלחים כמוהו, הגיע למסקנה הפשוטה כי האדם הוא ביסודו מכוער ומטומטם, ושקל להשתלט עליו על-ידי פניה ליצריו השפלים. בערמומיות הצינית של איש מופרע אך פיקח, יצא לנצל את חולשות הזולת. השקפה צינית זו, אותה הביע בגלוי בקטעים בלתי-ספורים של ספרו, עזרה לו להגיע לשלטון באופן שהגיע ולרצוח תוך כדי כך את נפש האומה הגרמנית.
אפשר לומר כי עתידה של גרמניה נחתך באותם השנים בביביהשופכין של וינה, שם גיבש אדולף היטלר את אופיו.
באביב 1913 עזב היטלר את אוסטריה, עבר למינכן, בירת בוואריה הסמוכה. סיבותיו היו, לדבריו, נשגבות ביותר:
"סלידתי מן הממלכה של בית האבסבורג גדלה בהתמדה... בחלתי