רק כגאולה. כי הצבא הוא כלי-קיבול גדול לאנשים חסרי-שרשים. הוא משפחה ומקצוע כאחד.
הלא-יוצלחים של כל אירופה הצטופפו באוגוסט 1914 בכיכרות העיקריות של ברלין, ווינה ופטרבורג, פאריס ולונדון, וצעקו בתריסר שפות "תחי המולדת!" היטלר נמצא בהמון כזה, ובמקרה הונצח עלידי צלם באותו רגע. בספרו הוא תיאר רגע גדול זה, הרגע בו החל הטבח הנורא שמילא את בתי-הקברות של אירופה: "התלהבות סוערת התגברה עלי. נפלתי על ברכי והודיתי לשמיים מלב שגאה על גדותיו".
הצבא הגרמני הציל את היטלר מקיומו הנואש, מן הבדידות, היעב והרגשת הנחיתות.
הוא היה חייל קרבי מצטיין, אך חבריו לא אהבוהו ומפקדיו לא העלוהו בארבע שנות המלחמה מעל לדרגת טוראי-ראשון. החיילים הקרביים של גרמניה, כמו חבריהם בכל הארצות ובכל התקופות, שנאו את המלחמה, קיללו את ממשלתם ורטנו על הצבא. בין אלד בלט היטלר כדמות מוזרה - אדם שקיווה כי המלחמה תימשך עד אין סוף, ואף אמר זאת בכל הזדמנות.
אולם המלחמה נסתיימה בכל זאת - ולאדולף היטלר היתה צפויה הסכנה הנוראה לשוב וליהפך מחדש לאפס רבתי. עתה, כבר היה בן 29, ושוב - חסר חברה, מקצוע, משפחה או סיכויים. שוב היה זקוק לעוגן-הצלה. הצבא מת. כל הדרכים היו חסומות, זולת אחת: הדרך אל הפוליטיקה, אל ההפיכה. בגיל 30 הפך הלא-יוצלח המקצועי לפוליטיקאי, הרים את הדגל שקרא לכל הלא-יוצלחים להתלכד סביבו.
המפלגה הנאצית לא היתה היחידה בהיסטוריה שמשכה טיפוסים שפשטו את הרגל בחיים האזרחיים. כל תנועה, המתכוונת ברצינות להרוס מישטר קיים, מושכת אליה את אותם שלא הצליחו במישטר זה, והמקווים כי במישטר חדש יעלו סוף סוף על הסוס. "וילך דויד משם