מלאכותית. היה זה הצבא הגרמני, היצירה העיקרית של העם הגרמני בין 1648 ל-1945.
האדם הראשון שקם על רגליו, בתום הקטל של מלחמת-שלושיםהשנה, היה הנסיך של בראנדנבורג. עד אז לא היתה נסיכות זו בגבול המזרחי של גרמניה, חשובה בין מאות הממלכות והנסיכויות של הארץ. בראשה לא עמד אפילו מלך, אלא רק "קור-פירסט" - נסיךבוחר, שהיתה לו הזכות להשתתף בבחירת הקיסר הכל-גרמני*.
הקור-פירסט הגדול (על שמו נקרא הרחוב הראשי של ברלין המערבית) החל בארגון צבאו. בשרשרת של מיבצעים מפוכחים היתיב את הנסיכות, צירף אליה מחוזות נוספים. הישגו העיקרי היה צירוף פרוסיה לנסיכות בראנדנבורג. ב-1701, כאשר הכריז יורשו על עצמו כעל מלך פרוסיה, כבר היה ברור כי מעצמה חדשה קמה בגרמניה ובאירופה. ארץ-הספר הנידחת הפכה למרכז מדיני חדש. הנשר הפרוסי פרש את כנפיו, שנועדו להטיל צל כה אפל על הדורות הבאים.
לא לחינם קרא המלך החדש את עצמו דווקא על שם פרוסיה, ולא על שם נסיכותו הקודמת. כי פרוסיה היתה מושג. היא היתה השקפת-עולם. בחירת השם היתה בחזקת הכרעה רוחנית.
המוזר הוא שהשקפה זו נולדה דווקא בארץ-ישראל. בימי מסעהצלב השלישי, כאשר הצבא הנוצרי התמודד בשערי עכו עם חיילי
* הקיסרות הגרמנית, שנקראה "הרייך הרומאי הקדוש של האומה הגרמנית", היתה "הרייך הראשון" בתפיסה הנאצית. היא נוסדה בשנת 962, וחוסלה רשמית רק ב-1806, לפי דרישת נאפוליאון. אך בתום מלחמת-שלושים-השנה כבר היתה הקיסרות גוף כמעט פיקטיבי, חסר השפעה. אך שושלת בני האבסבורג, שהשתלטה על תואר הקיסר לצמיתות, היתה חשובה בתור שושלת המלכים של אוסטריה.