דרכיהן של האימפריות. אף שכל בוני-האימפריות נעזרו בחרב, הרי לא ראו בחרב מכשיר כל-יכול ובלעדי.
ואילו הגרמני החדש, שינק את השראתו מן העבר הפרוסי, הגיע למסקנה כי החרב עונה על הכל. מעולם לא השיגו הפרוסים דבר אלא במלחמה. במלחמה נוסדה פרוסיה, במלחמה התרחבה, במלחמה איחדה את גרמניה, במלחמה גיבשה את תודעתה הלאומית. עתה סמכה על המלחמה כדי להשיג לעצמה "מקום מתחת לשמש" - לכבוש מושבות ולקצץ את כנפי האימפריות הוותיקות יותר.
ההערצה הלאומית הופנתה לגיבור חדש: הקיסר וילהלם השני.
איש חולני זה, שנולד בעל מום בזרועו וששנא את הוריו שינאה לוהטת, מצא פורקן לתסביכי-הנחיתות שלו בנאומים חוצבי-להבות, בציחצוח-חרבות מתמיד. כמדינאי היה חובב אומלל, שהתלהב בנקל לרעיונות חדשים. זמן-מה פלירטט אף עם הרעיון הציוני ונפגש עם תיאודור הרצל במקווה-ישראל.
ביסמארק קבע שאסור לגרמניה להתגרות ברוסיה האדירה, וכי אל לה לעורר את איבת הבריטים על-ידי בניית צי-מלחמה גדול. הקיסר הצעיר וקל-הדעת הפר את צוואתו זו של הקאנצלר, אותו הדיח מהגה ההנהגה מיד עם עלותו לשלטון. תוך זמן קצר הצליח לריב עם רוסיה, עם צרפת ועם בריטניה. את מיטב אוצרות המדינה השקיע במערכת הבטחון המנופחת, בחילות היבשה והים. העם השיכור, אשר הפרופסורים הבטיחו לו את שלטון-העולם כיעוד אלוהי, הלך אחריו בעיניים עצומות כנאה לגרמנים.
אלופי הצבא ידעו כי יצטרכו בבוא היום, להילחם בשתי חזיתות - נגד הרוסים במזרח והצרפתים במערב. כדי לפתור את הבעייה. קבעו קו עקרוני - להשמיד במקרה הצורך במכת-פתע מוחצת את אחד משני האויבים, לפני שהאויב השני יספיק לגייס את צבאו מדי שנה בשנה הכין הרמטכ"ל הגרמני תוכנית-מלחמה כזאת. בצייתה הסופית, כפי שנוסחה על-ידי הרמטכ"ל אלפרד פון-שליפן, היתה