התוכנית מבוססת על פלישת-פתע לצרפת (דרך בלגיה הנייטראלית), שבירת הצבא הצרפתי במכה אחת, לפגי שהרוסים כבדי-המשקל יצליחו לגייס את צבאם העצום ולהובילו אל הגבול הגרמני. כל קצין במטכ"ל הישראלי יבין בנקל קו זה של מחשב איסטראטגי.
תוכנית זו עצמה גרמה בעקיפין למלחמה שאיש לא רצה בה בהכרה מלאה. דוכס אוסטרי נרצח בעיר סאראייבו, והעקבות הובילו לסרביה. האוסטרים התכוונו לנצל את התקרית כדי להתקיף את הסרבים. הרוסים הכריזו על גיוס כללי כדי לעזור לאחיהם הסלאבים נגד האוסטרים.
באותו רגע עמדו הגרמנים בפני ברירה קשה. תוכניתם הצבאית היתה בנויה כולה על הצורך לנצל את הזמן בין הכרזת הגיוס בריסיה לבין השלמתו, כדי להדביר בימים ספורים אלה את צרפת. עתה הוכרז על גיום ברוסיה - אך הוא לא נועד נגד גרמניה. להתקיף מיד או לא ?
הגנרלים פחדו לחכות. הקיסר, שיכור מנאומי עצמו, נתן את הפקודה. הצבא הגרמני פלש לצרפת, והעולם התלקח.
מלחמת-העולם הראשונה לא פרצה באשמת גרמניה בלבד. האחריות ההיסטורית רובצת על חצי תריסר ממשלות לפחות. אולם היא לא היתה פורצת לולא היתה גרמניה חולת-תסביכים של נחיתות ועליונות, לולא הגיעה באיחור כה רב אל האחדות ואל המעמד העולמי, לולא חונך העם - דור אחרי דור - בקסרקטינים של שרות-החובה הכללי לקונפורמיזם לאומני טוטאלי.
במשך ארבע שנים ארוכות עמדה גרמניה, כמעט לבדה, נגד הכוח המקובץ של העולם כולו. המצור הבריטי ניתק את ייבוא המזון וחמריהגלם. מוכה מחסור ורעב עמד הצבא הגרמני מול חיילי רוסיה, צרפת,