האוניות המפוארות מן הנמלים. המלחים קראו למהפכה, שלחו משלחות לערי גרמניה. העם העייף והרעב קלט את הרעיון בהתלהבות.
גם אל היטלר החולה באו המלחים. הוא לא הלשין עליהם. "הרגשתי כי ההתמוטטות תבוא ממילא", התנצל לאחר מכן, בנאום בפני ביתהמשפט.
המהפכה פרצה. היטלר החלים, השתחרר, חזר למינכן.
המהפכה באה. אבל איזו מין מהפכה ? מה היו מטרותיה ? אילו כוחות גייסה ?
היתה זאת, כמעט, מהפכה-בעל-כורחה. היא לא היתה תיצאה של התפרצות גדולה של כוחות חדשים ממעמקי התודעה הלאומית. לא עמדו בראשה מנהיגים נועזים, שלחמו בחירוף-נפש נגד המשטר הישן והתוו דרך מהפכנית למשטר חדש.
המהפכה באה מפני שמצביא, הצבא פקדו על הקיסר להתפטר ולהסתלק. ב-28 בספטמבר הביא הגנרל אריך לודנדורף, הדיקטטור הצבאי של המדינה הלוחמת, בפני הקיסר את דרישת המטכ"ל: שביתת-נשק "מיידית". מפקדו-להלכה, המרשל הזקן פאול פון-הינדגבורג, תמך בדרישה וקבע כי "הצבא אינו יכול לחכות אף 48 שעות!" אבל הגנרלים לא רצו לחתום בעצמם על שביתת-הנשק. הם רצו כי ממשלה אזרחית תקבל על עצמה את האחריות לתבוסתם.
הממשלה האזרחית הקיימת דחתה את דרישת הצבא במשך כמה שבועות. מרד הימאים העלה ממשלה חדשה. בראשה עמדו הסוציאלדמוקראטים. הם נדחפו אל השלטון כמעט בכוח.
תנועת-העבודה הגרמנית כבר היתה אז קשישה ועייפה. המפלגה הסוציאל-דמוקראטית, שנוסדה על-ידי חסידי מארכס ולאסאל, היתה פעם גוף לוחם. אך מנהיגיה הזדקנו. בפרוץ מלחמת-העולם הראשונה בגדו בעצמם, נסחפו בהתלהבות הלאומנית המיליטריסטית הכללית. כל