בין השאר שבו הלבנים בקסרקטין במינכן יחידה של חיילים אדומים. הם הועמדו בשורה, וכל עשירי נורה במקום. לפני כן הוצא מן השורה חייל חיוור, שהועמד בצד. לא היה ספק מהו: מלשין שהושאר במקום על-ידי הקצינים, כשברחו ביום המרד האדום. תפקיד נאלח, שחייב אומץ-לב. כתב על כך אדולף היטלר בספרו: "הועברתי לוועדתהחקירה הצבאית". פירטה ביוגראפיה רשמית שלו: היטלר מסר לוועדה "כתבי-אישום, שהאירו ללא רחם את מעשי-הזוועה של הדיקטטורה היהודית בתקופה הסובייטית במינכן".
במלים פשוטות: המרגל מסר לצבא את שמות החיילים הקומוניסטיים, ואלה הוצאו להורג.
הוסיף היטלר, בענוותנות: "זה היה עיסוקי הראשון שהיה פחות או יותר פוליטי".
שלישו של אלוף-הפיקוד במינכן, איש בעל עמדת-מפתח מרכזית, היה הסרן ארנסט רים. בידיו התרכזו אלפי החוטים החשאיים שקשרו את הרייכסוור עם החיים הפוליטיים והמחתרתיים במקום. חוטים אלה הלכו והתרבו. כי אחרי חיסול המרד הקומוניסטי בעיר, מינה בה הצבא שלטון אזרחי ימני, ומינכן הפכה מרכז כל השאיפות הלאומניות והאנטי-רפובליקאיות בגרמניה.
רים הקים לעצמו, במטה הפיקוד, מחלקה פוליטית. הוא ריכז בה כמה חיילים, אנשי-מודיעין וקציני-חינוך, שנראו לו כבעלי הדעות הנכונות. אותם שלח להסתובב בעשרות האגודות שצצו במינכן לבקרים, כפיטריות אחרי הגשם, כשכל אחת מהן משתדלת למכור תערובת אחרת של גזענות, אנטי-שמיות, מיליטריזם וריאקציה.
מאחר שהצטיין כמלשין נאמן בדיכוי האדומים, נמצא הטוראיהראשון היטלר ראוי להשתייך למחלקה זו. הוא לא משך עדיין שום תשומת-לב, פרט להצדעותיו המדוייקות והמופרזות, שהפתיעו את