להיפך, ככל שכוחות המדע התעצמו" כן הרגיש את עצמו האדם חסראונים יותר. כוחות טמירים השתלטו על המשק. כלי הנשק נעשו יותר ויותר אימתניים. הפרט הקטן הרגיש כי הוא כפוף לפעולתם של גורמים אדירים וחסרי-רחמים, אותם אין הוא מבין, ועליהם אין לו שליטה. כמו האדם הקדמון ביערות-העד, הרגיש בצורך להאמין ברוחות ושדים, שאפשר לפייסם במילות-כישוף ובטירטור תופים.
בראשית המאה הנוכחית, החל הסוציאליזם למלא חלל ריק זה.
הוא לחם באלוהים והאמין כדברי מארכס, כי "הדת היא אופיום לעם". אולם תעמולתו לבשה יותר ויותר צביון דתי. היו לו ספרי-קודש שאיש לא הבינם, סיסמות מקודשות, דגלים וסמלים היפנוטיים, טכסים מסובכים וחזון של אחרית-הימים, כאשר יגור זאב עם כבש בחברה חסרת-המעמדות.
את הצד הזה של הסוציאליזם הצעיר ביקש היטלר לחקות. יתכן כי זאת היתה תרומתו האותנטית היחידה למפלגה החדשה. הוא הבטיח לשחרר את המוני גרמניה מן השבי המארכסיסטי, להחזירם לזרועות הלאומנות והמיליטריזם. הוא התכונן לעשות זאת על-ידי שימוש במכשירי הסוציאליזם עצמו, נגד הסוציאליזם.
הוא יסד דת חדשה - דת מלאכותית, ללא אלוהים ומוסר, פרי החישוב הקר, המצויידת בכל הסממנים החיצוניים של הדתות הוותיקות, כולל סמלים, דגלים, שירים, קדושים וספרי-קודש.
דת זקוקה, קודם לכל, לסמל. קאתולי כמו היטלר, שגדל בצל הצלב, ידע מה אדירה עוצמתו של סמל כזה.
הוא לא נאלץ להרבות בחיפושים. המזל האיר לו פנים. סמל רב-עוצמה, האוצר הגדול ביותר של התנועה הנאצית, בא לו במקרה, ניתן לו ממש במתנה.