,"אנו, הנאציונל-סוציאליסטים, נחתור ללא פשרה אל יעד המדיניות החיצונית שלנו, והוא: להבטיח לעם הגרמני את הקרקע המגיעה לו עלי אדמות... גבולות המדינה נוצרים בידי אדם, ובידי אדם לשנותם." זה עניו מוסרי. "הזכות לאדמה הופכת לחובה, כאשר חוסר ההתפשטות דן אומה גדולה לבליץ. קל וחומר כשאין המדובר באיזה שהוא עם כושי זעיר וחסר-השיבות, אלא בגרמניה, האמא של כל החיים, שנתנה לעולם של ימינו את פניה התרבותיות. גרמניה תהיה למעצמה עולמית, או שלא תהיה בכלל... כך מותחים אנחנו קו מתחת לקו מדיניות-החוץ שמלפני המלחמה. אנו מתחילים במקום שם חלה הפסקה לפני שש מאות שנים. אנו מפסיקים את המסע הגרמני הנצחי דרומה במערבה, ומפנים את המבט אל המזרח. אנו מפסיקים את מדיניות המושבות והמסחר שמלפני המלחמה, ועוברים למדיניותהקרקע של העתיד."
איפה ? "כאשר אנו מדברים על קרקע חדשה באירופה, הרי יכולים אנו לחשוב בראש וראשונה רק על רוסיה ומדינוודהשוליים הכפופות לה." למזלה של גרמניה, השתלטו ברוסיה הבולשביקים היהודיים, שחובה היא להדבירם בין כה וכה. "מדינת-הענק במזרח בשלה להתמוטטות. סופו של שלטון-היהודים ברוסיה יהיה גם סופה של רוסיה כמדינה. הגורל בחר בנו להיות עדים לשואה, שתאשר באופן מוחץ את נכונות התיאוריה הגזענית."
בסיכום: היעד יושג על-ידי "העבודה השקדנית של המחרשה. שהחרב רק תתן לה את האדמה."
כך חוזר היטלר, באמצעות האוסהופר, אל מיסדר-האבירים שיסד את פרוסיה. ההגיון הפנימי של הדברים מפוקפק. בעולם החדיש, אין קשר ישיר בין שטח הקרקע לבין כוח המדינה. אפשר להקים תעשיות אדירות, לשכן אוכלוסיות אדירות, בשטחים קטנים למדי. בריטניה הקטנטנה חזקה יותר מבראזיל העצומה. אולם בעיני הקורא השטחי יכולים דברי היטלר להיראות הגיוניים.