שהיה מבוסם על ערך הזהב. ערך הכסף היה קבוע, המחירים היו קבועים. הרבות שלמה היתה בנויה על ההכרה שאדם חסכני, העובד כל חייו בנאמנות והמונע עצמו מכל בזבוז, המצרף פרוטה לפרוטה בבאנק, יגיע בערוב ימיו לחיסכון שיבטיח את מעמדו בחברה, את קיומו הצנוע לעת זיקנה, את חינוך בנו ואת נדוניית בתו.
האינפלאציה הרגה תרבות זו. כיכר לחם החלה עולה בכמה מארקים, לאחר מכן במאות מארקים, לבסוף - במיליונים ובמיליארדים. זוגות זקנים, שחסכו כל חייהם ושצברו הון שהספיק לקניית בית נאה, מצאו לפתע כי כל כספם אינו מספיק אף לקניית בול-דואר. איכר שמכר בבוקר פרה שמנה, לא יכול היה לקנות במחירה, למחרת היום, אף קילו נקניק. מעמדות שלמים נמחקו בין-יום מן המפה החברתית. אלמנות-מלחמה ונכים מקבלי-פנסיות התרוששו. בעלי פיקדונות בבאנקים הפכו קבצנים. מיליונים איבדו את עולמם. עשרות מיליונים הרגישו כי כל אשיות החברה והתרבות נהרסו.
אדם שחסך כל חייו וצבר לו הון קטן, יכול היה באותם הימים לקבל מן הבנק מכתב בזו הלשון: "הבנק מצטער לחודיעך כי אינו יכול עוד לנהל את חשבונך בסך 68 אלף מארק, מאחר שההוצאות עולות על הקרן. על כן אנו מרשים לעצמנו להחזיר לך את הכסף. מאחר שאין ברשותנו שטר-כסף די קטן, אנו מעגלים את הסכום למיליון מארק. מצורף בזה שטר-כסף בסך מיליון מארק. בכבוד רב." המעטפה נשאה בול על סך חמשה מיליון מארק.
המבול בא. סוף העולם הגיע.
עם שלם זעק: "מי אשם ?" וקול היסטרי ענה ממינכן: "הממשלה בברלין משרתת את האויב הזר! היהדות הבינלאומית המושכת בחוטים מאחורי הקלעים! היהודי המרעיל, ההורס המנצל, המרוויח הון כספסר האינפלאציה, המנהל את הממשלה והמכוון את האויב הזר!"
ההמונים הקשיבו והופנטו. הנה פיתרון התעלומה - פיתרון