בינתיים הביאו הנאצים את הגנרל לודגדורף. מצביא זקן זה,
אליל הימין הגרמני, אנטי-שמי ואנטי-נוצרי קיצוני ומטושטש, התקרב לאחרונה לחוגי הנאצים. עתה כעס על כי הופתע, ועל כי היטלר ולא הוא - הוכרז כראש-הממשלה. אולם הוא בלע את כעסו והטיף מוסר לשלושת הסרבנים. נתקבל הרושם כי השלושה קיבלו את דעתו.
ואז שגה היטלר משגה קטלני. תחת להישאר במקום ולשמור על שותפיו האנוסים, השאיר את הפיקוד במקום בידי לודנדורף ויצא ליישב סכסוך שפרץ באחת מפינות העיר בין יחידת צבא לבין פלוגותהסער. השבויים ניצלו את ההזדמנות כדי להסתלק. הנאצים רצו למנוע זאת, אך לודנדורף הזדקף בכל קומתו והרעים: "אני אוסר עליכם לפקפק במילת-הכבוד של קצינים גרמניים!"
הקצינים הגרמניים חזרו למשרדיהם. שם קיבלו מברק דחוף מן המטכ"ל שציווה עליהם לדכא את הפוטש. הקצינים הצעירים שרתחו מכעס על כי הטוראי-הראשון המצחיק העז לאיים בנשק על גנרל, הוכיחו את אלוף-הפיקוד על פחדנותו. בשעות הלילה פירסמו ראשי השלטון מודעה, בה הודיעו כי ההבטחות שנתנו להיטלר נסחטו מהם בכוח הנשק, ואין להן תוקף. הצבא והמשטרה נצטוו לפתוח באש על כל מפריעי-הסדר.
למעשה, היה זה סוף הפוטש. אולם היטלר ולודנדורף לא יכלו להיסוג. בבוקר החליטו לערוך מיצעד גדול של פלוגות-הסער המזויינות, מתוך תקווה לעורר את התלהבות ההמונים. לודנדורף לא האמין כי החיילים יעזו לירות בגנרל גרמני. היטלר חשש. "הם יירו עלינו!" אמר בהיסוס. הגנרל ענה, קצרות: "אנחנו צועדים!"
ב-11 בבוקר יצאה התהלוכה. היא מנתה כ-3000 איש. רובם היו מזויינים, כמה מקלעים הוצבו על משאית מאחורי המנהיגים. בראש צעדו היטלר, לודנדורף וראשי המפלגה האחרים. באמצע צעדו בניערובה שוגים, אשר גרינג איים להרגם אם כוחות הממשלה יפתחו באש. משמר שוטרים שחסם את אחד הגשרים סולק. התהלוכה נכנסה