חריף ומר. היטלר האשים את הרוקח חסון-הגוף כי הוא מנסה לנעוץ סכין בגבו. שטראסר הכחיש זאת בזעם.
מה היה קורה אילו היה שטראסר מנהיג של ממש, גבר בעל-אופי, המסוגל להחליט לבדו החלטה גורלית ? לרוע המזל, לא היה כזה. אחוזגועל הודיע על התפטרותו מכל משרותיו במפלגה, יצא לחופש באיטליה. התוכנית הגדולה של פוךשלייכר נעלמה יחד עמו. המשבר הגדול ביותר בחיי היטלר חלף.
עתה פעל האינטריגנט השני. פון-פאפן לא סלח לפון-שלייכר על בגידתו בו. הוא זמם נקמה. על כן הציע להינדנבורג הצעה מחוכמת: לפטר את פוךשלייכר, למנות את היטלר לראש-ממשלה, אך לכפות עליו תנאים כה חמורים עד כי לא יוכל לשלוט למעשה.
עתיד העולם היה תלוי עתה בשאלה אחת ויחידה - מי משני אנשי-הקנוניות יצליח לסבר את אוזנו של ישיש עייף וצר-מוח. המקרה עזר לפון-פאפן. מחוסר זמן, לא יצא עדיין מדירת--השרד של ראש-הממשלה. מאחר שלא היה נשוי, סעד על שולחן הנשיא. היתה לו הזדמנות להחדיר את דעותיו לראשו של הזקן העקשן.
הקש ששבר את גב הגמל היה מקרי, אך אופייני. אחת השערוריות הרבות שהסעירו באותם הימים את גרמניה היתה שערוריה "הסעד המזרחי". היתה זאת קרן ממשלתית, שנועדה לעזור לחקלאים הקטנים בפרוסיה המזרחית. איכשהו הגיע הכסף לכיסי בעלי-האחוזות הגדולות, עמיתיו וידידיו של הנשיא. לפתע נפוצה השמועה כי פון-שלייכר עומד לפרסם את פרטי הפרשה.
זה היה יותר מדי. הינדנבורג החליט שאין מנוס ממסירת השלטון להיטלר. אך היה מנוי וגמור עמו לכבול את ידי המנהיג הנאצי כך שיהיה שבוי בידי עסקני הריאקציה. לכן דרש כי פון-פאפן יכהן כסגן-ראש-הממשלה, כי היטלר לא יבוא אליו לעולם בהעדר סגנו זה, שכל התיקים החשובים בממשלה - ובייחוד תיקי האוצר, הבטחון