מעולם לא שקד לבנות משטר חדש אמיתי, "אורדנונג" של ממש, שיוכל להחזיק מעמד גם בלעדיו. הוא הקיף את עצמו באפסים יריבים, מתקוטטים, מתוך רצון תת-הכרתי לגרום לכך שעם מותו יישבר הכל לאלף רסיסים, בסיום דראמטי היאה ליצירות ריכארד לאגנר.
במשטר של אלימות וכוח, בטוח רק האדם החולש על צבא פרטי מזויין, המסור לו בגוף ונפש. כאשר הגיע היטלר לשלטון, לאור להבות הרייכסטאג הבוער, היו בגרמניה ארבעה צבאות עיקריים: הצבא, המשטרה, הס.א. וה0.ס. הם לא יכלו לדור בכפיפה אחת.
הכוח התוסס ביותר היה הצבא החום - הס.א. מאחורי ראשיתיבות אלה הסתתר שם שהשתנה חליפות, לפי צורכי השעה. תחילה אמר היטלר כי אלה ראשי-התיבות של "ספורט-אבטיילונג" ("מחלקת ספורט"). כעבור שנים נשבע בבית-המשפט כי אלה ראשי-התיבות של "שוץ-אבטיילונג" ("פלוגת-מגך). אולם כל גרמני ידע את השם האמיתי: "סטורם-אבטיילונג" - פלוגת-סער, יחידת-המחץ שתפקידה להסתער על האוייב.
כיתות, שנשלחו ב-1920 על-ידי הסרן רים, בלבוש אזרחי, לשבור את עצמות המפריעים באסיפות הנאציות, הפכו לצבא אדיר של מאות אלפים. היה זה צבא של קרבות-רחוב, שהגן על אסיפות ופוצץ אסיפות! המון פרוע, צוהל, בריוני ומרדני. מאות מאנשיו נהרגו, אלפים נפצעו בהתנגשויות עם המשטרה, עם הקומוניסטים, עם הסוציאליסטים ועם ארגוני הימין.
לסמלו העיקרי - החולצה החומה - זכה במקרה. בשנים הראשונות, עד לפוטש של 1923, לא היו לם.א. מדים סדירים. חבריו לבשו מדים אפורים ישנים מעודפי הצבא, מעילי-רוח בצבע הזית ובגדים דמויי-מדים מכל הבא ליד. לרוב נעלו את המגפיים הגבוהים, האהובים כל-כך על הנשמה הגרמנית.