הפלדה" של הריאקציה הימנית. אף אחד מהם לא התנזר ממעשיאלימות, אם כי פעלו לרוב כתגמול על מעשי-הזו-ועה של הנאצים. למחרת קרב-הרכבת, שתואר על-ידי גבלס בקטע הנ"ל, פירסם הארגון הקומוניסטי פלאקאט אשר בראשו התנוססה כותרת-ענק: "רצח! פרס של 50000 מארקים!" ומתחתיו, באותיות זעירות: "על פרם זה לא הוכרז, כי הרוצחים משתייכים לארגונים פאשיסטיים. 3 הרוגים, 20 פצועים, נפלו קורבן להתנפלויות השפלות והפחדניות של כנופיות הם.א. וקובע-הפלדה. 500 משודדי-דרכים אלה התנפלו על 27 לוחמיחזית אדומים בתחנת-הרכבת ליכטרפלדה-מזרח. כך נראים רוצחים אלה! (תמונה של איש הס.א.) עם כנופיות אלה רוצה ארהארט לחגוג את מסע-הנצחון שלו לתוך ברלין, ולחזור על רצח-הפועלים. על ציבור-הפועלים לארגן את מלהמת-ההגנה. פועלים! פקידים! היכנסו לארגון ההגנה של ציבור-הפועלים - ברית לוחמי-החזית האדומים!"
אחרי כמה שנים של העדרות מן הארץ, ניצח ארנסט רים, מייסד הס.א., על הסיבוב האחרון של הקרב על גרמניה. ההרפתקן הקטן והשמנמן, שהיה גאון אירגוני, ידע להפיח בו רוח של לא-איכפתיות מהפכנית. בצד בורגנים זעירים בעלי-כרם, שלא רצו לרדת למעמד של פרוליטרים, שירתו בפלוגות מאות אלפי מחוסרי-עבודה, שלא היו להם חיים אחרים. הם חיו וגרו בהווי של קומונה, במועדון הפלוגה, אכלו במטבח משותף, שמומן על-ידי ההקצבות שקיבלו האנשים מידי קרןהביטוח הממלכתית למובטלים. עם הישמע קול המשרוקית היו קופצים ממקומם, נוטלים בחיפזון את האלות והאקדחים, יוצאים למשימת הרגע - הריגת קומוניסט, פיצוץ אסיפה, התנפלות על מועדון.
והנה, סוף-סוף, בא יום הנצחון. אדולף היטלר, המנהיג בחולצה החומה, הפך ראש-הממשלה. במשך כמה שבועות ניתן להם להשתולל. הם זכו למעמד של "שוטרי-עזר", הורשו לרצוח, לאסור, לענות, להלקות, לנפץ שמשות ולשרוף ספרים כאוות נפשם. אך הדבר לא הספיק להם. הם רצו יותר. מה ד