בינתיים הוסיף היטלר לסבר את אוזני העולם בנאומי-שלום נלהבים, להבטיח כי הנה-הנה הגיע לדרישתו האחרונה בהחלט. העולם נאחז בכל הבטחה כזאת כטובע בקש, מתוך תקווה לוהטת להימנע איכשהו, בדרך נס, מן המלחמה. אולם הגנראלים ידעו כי המלחמה הפכה בלתי-נמנעת. היטלר עצמו דאג לכך ב-5 בנובמבר 1937, כאשר קרא לראשי החילות והודיע להם בצורה חד-משמעית כי מנוי וגמור עמו, תוך כמה שנים, לפתוח במלחמת-הכרעה כדי לכבוש את מרחבהמחייה במזרח.
שני אנשים העזו באותה ישיבה היסטורית להשמיע ספקות. היו אלה שר-הבטחון והמפקד הראשי של הכוחות המזויינים, המרשל ורנר פון בלומברג, והמפקד הראשי של צבא-היבשה, הגנרל ורנר פוןפריטש. סופם הגיע במהרה - והוא היווה שלב נוסף בהידרדרות הצבא הגרמני.
ורנר פון-בלומברג היה אחד הגנראלים הראשונים שתמכו בהיטלר, אם כי לא היה נאצי. במשך הזמן התמסר לפירר בצורה כה נלהבת עד שקראו לו בברלין, מאחורי גבו, בשם "היטלר-יונגה קווק", על שם סרט נאצי שגיבורו היה נער בשם זה, חבר קנאי של הנוער ההיטלראי.
פון-בלומברג היה אלמן ובודד. בסוף 1937 החליט לשאת לאשה עלמה צעירה בשם ארנה גרון, שהיתה מזכירתו. מאחר שלא היתה בתאצילים, חשש הגנרל הקשיש כי נשואיו יעוררו הד שלילי בקרב הקצונה הגבוהה האצילה, שהקפידה מאד על הרמה האישית והחברתית של חבריה. הוא פנה לגרינג, והלה הבטיח לסדר את הכל. ואמנם, גרינג פעל כהלכה, הביא את היטלר עצמו כשושבין.
למחרת היום התפוצצה פצצה. נסתבר כי העלמה גרון היתה יצאנית רשומה במשטרה, וגם דוגמנית מבוקשת לתצלומים פורגוגראפיים.