נאצי לוהט וערמומי, שבנה בשקט ובהדרגה מנגנון אדיר של חתירה נגד המשטר. אנשיו - ששיתפו פעולה באופן הדוק עם שרותיהמודיעין ההונגריים, קיימו בין השאר את הקשר בין וועדת קאסטנר ובראנד בבודפשט לבין הסוכנות היהודית בקושטא.
בשנות ההכנה והשיכנוע, נעשו נסיונות נואשים ליצור מגע עם האנגלים והאמריקאים, למען יגדירו את מטרות-המלחמה שלהם. אנשיההפיכה האמינו כי הגנרלים יפעלו, אם רק יובטח להם בבירור כי אחרי חיסול הנאציזם והקמת דיקטטורה צבאית, תזכה גרמניה לתנאי-שלום סבירים. אולם המערב עשה את ההיפך: בוועידת קאזאבלאנקה, בינואר 1943, הכריזו צ׳רצ׳יל ורוזבלט שהם דורשים כניעה ללא-תנאי, וכי לא יבואו במגע עם שום ממשלה גרמנית, תהיה אשר תהיה.
היתה זאת הכרזה אווילית, שאיש אינו מגן עליה כיום ברצינות.
היא שיכנעה את הגנדאלים ההססניים כי המערב זומם להביא חורבן על גרמניה, וכי אין כל טעם בהפיכה. היא מנעה כניעה, שיכלה לקצר את המלחמה בשנתיים ולהציל מיליוני יהודים. ושיא האירוניה: לבסוף, כאשר נכנעה גרמניה ללא תנאי, זכתה למעשה לתנאי-שלום, ששום גנרל גרמני אף לא העז לחלום עליהם בחלומותיו הוורודים ביותר ב-1943.
עם התקרב הפלישה האנגלו-סאכסית והתמוטטות החזית במזרח. הגיעו הקושרים להחלטה סופית. גדולי הגנראלים היו מעורבים בקשר, או לפחות ידעו עליו - המרשל גרט פון-רונדשטט, המרשל ארווין רומל, המרשל גונתר פון-קלוגה, המרשל ארווין פון-ויצלבן, ועוד. התוכנית היתה עתה קיצונית ופשוטה: להרוג את היטלר, לכבוש את ברלין, להכריז על ממשלה זמנית אזרחית ועל פיקוד חדש לצבא, לבקש שביתת-נשק. עם התקבל האות על הריגת היטלר, היה צריך כל גנרל לאסור את אנשי הם.ם. והגסטאפו שבאזור הפיקוד שלו.