מסויימת, בגיזרה שנמסרה לפיקודו, בגלל עיכובים בקבלת האספקה הדרושה. גודריאן התנגד בתוקף לדחייה, ורצה להעביר גנרל ותיק למטהו של היטלר. היטלר תמך, כמובן, במפקד הס.ס., נגד איש הצבא. הדו-שיח הבא תואר בפרוטרוט בספרו של גודריאן:

גודריאן: "איננו יכולים לחכות עד שיפרקו את חבית-הבנזין האחרונה ואת הפגז האחרון."

היטלר: "אני אוסר עליך להאשים אותי בזה שאני רוצה לחכות!"

גודריאן: "איני מאשים אותך במאומה. אני אומר שאין כל טעם לחכות לפריקת מטעני-האספקה האחרונים, ולהחמיץ תוך כדי כך את המועד הנכון להתקפה."

היטלר: "אמרתי לך כרגע שאני אוסר עליך להאשים אותי בזה שאני רוצה לחכות!"

גודריאן: "הודעתי לך כרגע שאיני רוצה להאשים האשמות, אבל אני גם לא רוצה לחכות!"

היטלר: "אני שוב אוסר עליך להאשים אותי בזה שאני רוצה לחכות."

גודריאן: "יש להעביר את הגנרל ונק למטחו שיל היטלר, אחרת אין ערובה להצלחת ההתקפה."

היטלר: "מפקד הס.ס. הוא גבר, והוא יכול לנהל את ההתקפה לבדו."

גודריאן: "למפקד הס.ס. אין הנסיון ואין המטה המתאים כדי לנהל לבדו את ההתקפה. על כן דרושה נוכחותו של הגנרל ונק."

היטלר: "אני אוסר עליך להאשים אותי, שמפקד ה0.ס. אינו מתאים לתפקידו."

גודריאן: "אני חייב לעמוד על דרישתי." .

כך נמשך הוויכוח בין המצביא העליון לבין הרמטכ"ל שלו במשך שעתיים, ללא ירידת המתח. "האיש עמד לפני כשלחייו סמוקות מכעס, אגרופיו מורמים, והוא רועד בכל גופו מרוב זעם, ללא יכולת

202