"אני רוצה לדבר אתכם בגילוי-לב על עניין רציני מאוד. עלינו לדבר על כך, בינינו לבין עצמנו, בגילוי-לב מוחלט, אך לעולם לא נדבר על כך בפומבי. לא היססנו ב-30 ביוני, 1934 (רצח רים וחבריו) למלא את החובה שהוטלה עלינו: להעמיד אל הקיר חברים שסרחו ולירות בהם. אז לא דיברנו על כך, ולא נדבר על כך לעולם. יש לנו טאקט, שהוא מובן מאליו לגבינו, וטאקט זה ציווה עלינו לא לדבר על כך לעולם. הדבר היה נורא בעיני כל אחד מאתנו, אך כל אחד מאתנו ידע שימלא הוראה כזאת שנית, אם יהיה צורך בכך.
"אני מתכוון עתה לטיהור אירופה מן היהודים, להשמדת הגזע היהודי. קל לדבר על זה. חבר המפלגה אומר: ,משמידים את הגזע היהודי. זה ברור. זה במצע שלנו - חיסול היהודים, ואנחנו עושים את זה, משמידים אותם'. ואז הם באים, 80 מיליון גרמנים הגונים, ולכל אהד מהם יש יהודי טוב אחד. מובן מאליו, כל האחרים פישפשים, אבל היהודי האחד הזה הוא יהודי סוג א'. אף אחד מכל המדברים כך לא עבר את זה. רובכם יודעים מה זאת אומרת לעמוד ליד 100, או 500, או 1000 גוויות, המוטלות זו בצד זו. החזקנו מעמד, ובאותה שעה מחוץ לכמה מקרים של חולשה אנושית - נשארנו אנשים הגונים. זה מה שהפך אותנו למה שהננו. זה דף מפואר בהיסטוריה שלנו, שלא נכתב ושלא ייכתב לעולם.
"לקחנו מהם את העושר שהיה להם. הוצאתי הוראה חמורה שעושר זה יועבר, כדבר מובן מאליו, לרשותו של הרייך, ללא כל הסתייגות. לא לקחנו מאומה לעצמנו. מי שלוקח מזה אפילו מארק אחד, מות ימות. כמה אנשי ס.ס. - אין הם רבים מאד - סרחו, והם ימותו, ללא רהמנות. יש לנו הזכות המוסרית, יש לנו החובה כלפי עמנו, להשמיד עם זה, שרצה להשמידנו. אבל אין לנו הזכות להעשיר את עצמנו אף בפרווה אחת, בשעון אחד, במארק אחד או בסיגריה אחת. השמדנו חיידק, ואיננו רוצים להידבק ממנו ולמות מזה.
"אנחנו תוצר של הוק הברירה. כל עמנו שופע דם נורדי-פאלי-